אל-ג’זירה, רשת שידור טלוויזיונית לוויינית המשדרת בשפה הערבית ובשפה האנגלית מקאטר, שיחררה את התכנים שלה העוסקים ברצועת עזה תחת רשיון קריאטיב קומונס.
בשל ההגבלות שהטיל הצבא ומניעת המעבר של עיתונאים לרצועת עזה. המלחמה המתמשכת והמשבר ההומניטרי בעזה, יחד עם מחסור של חדשות זמין, יהפוך מאגר זה למרכזי ביצירת תוכן אודות המצב הנוכחי. לרשת אל-ג’זירה היה יתרון מובהק כי הוא כבר היה שם כל הזמן. שיחרור התוכן ללא הגבלות של זכויות יוצרים יאפשר לכולם לספר סיפור אחר וזה לא הסיפור שהממשלה, משרד החוץ והצבא רוצים לספר.
הציבור הישראלי חייב לקבל את אותה האינפורמציה שהעולם מקבל. כי בקרוב נחווה את הריקושטים ולא נבין מדוע שוב כולם נגדנו.
איזו נוסטלגיה… אני זוכר את פעילות המנופים (היו 3) וכשנכנסנו לישיבת בעלי המניות של בנק הפועלים.
בחירות 2009 - ערן בן-ימיני, מספר 2 במפלגת התנועה הירוקה-מימד, מסביר מדוע חברי התנועה המאוחדת הם לא סתם “חבר’ה נחמדים”. הם יודעים להילחם בבעלי הון ובאינטרסים כלכליים ויש להם גם ניצחונות. אלו האנשים שלכם במערכת בחירות 2009.
שינאה כאסטרטגיה פוליטית בתקופת בחירות אינו דבר חדש. אך השילוב הקטלני של מלחמה ומערכת בחירות גרמה לפוליטיקאים ילדותיים, חברי ועדת הבחירות המרכזית, לבצע לינץ’ פולחני-פוליטי ולפסול מפלגות לגיטמיות. אוסף זה של פוליטיקאים קטנים ועלובי נפש, שהוכיחו כי כשלו במבחן הבגרות באזרחות.
חובתי כאזרח במדינה דמוקרטית היא להתנהג כאזרח במדינה טוטליטרית. - דורה קישינבסקי
די מאסתי בצמד המילים דמוקרטיה מתגוננת, בעיקר כשלא ברור לי מפני מי היא מתגוננת. אבל כשהדמוקרטיה מתגוננת והחזית נלחמת, מן הראוי שבית הנבחרים שלנו יתפקד ויפקח על הממשלה שלנו
.רביב דרוקר מספק טיעון מצויין מדוע צריך לדחות את הבחירות:
3. מבחינה אישית, אני רוצה בדחיית הבחירות בערך כמו להידבק בהרפס. למעשה, אני סופר את הימים עד תום הסיוט הזה. אלא שבתוך תוכי, אני מבין שחייבים לדחות אותן. אם לא נדחה, נחיה בשנים הקרובות בתחושה, שמי שבחרנו בו, לא באמת בחרנו. שהיינו תחת טראומה, שלא הפנמנו את הלקחים, שלא שקלנו את השיקולים. זה לא משנה מי ייבחר (וכרגע דווקא השמאל מרוויח מהמלחמה, לכאורה), אלו לא יהיו בחירות אמיתיות. בדצמבר 1973, היו בחירות בישראל וממשלת המחדל של גולדה מאיר ניצחה. למה? איך זה יכול להיות? הרי היינו רק חודש - חודשיים אחרי המלחמה הנוראית ההיא. ובכן, הייתה ועידה בינלאומית והיו שיקולים כאלה ואחרים ובסוף בסוף, כנראה שהציבור עוד לא הפנים עד הסוף מה קרה שם במלחמה.
זמן קצר לאחר מכן כבר התחילו ההפגנות וגולדה הלכה הביתה. אני לא יודע וכנראה שאף אחד לא יכול לדעת, איך נרגיש אחרי המבצע הקרקעי הזה, אבל סביר להניח, שאחרי שלושה חודשים נדע הרבה יותר טוב, מי עשה נכון ומי לא, מי צדק ומי לא. נוכל לחזור גם לדון בנושא קריטי כמו המשבר הכלכלי ואיזו הנהגה יותר ראויה לנהל אותו. בקיצור, צריך לדחות את הבחירות. איזה באסה.
אולי בשש אחרי המלחמה המבוגרים האחראיים יחזרו.
כרגע אני מרגיש שהילדים הבריונים חטפו לי את העתיד. הצילו!
פוליטיקה איננה מילה גסה. כולנו חיות פוליטיות. להאבק למען החברה היא עשייה ציבורית. עשייה ציבורית היא עשיית פוליטית. נכון יש בכנסת חברי כנסת בלתי ראויים אבל יש לא מעט עשיית חיובית. עלינו לשלוח לשם את האנשים הראויים והמצויינים.
לפני שנה במסדרונות הבניין הירוק, נחלת בנימין 85 בתל אביב, חל תהליך מדהים בקרב הפעילים הבכירים של הארגונים הירוקים. הם הבינו שעשייה פרלמנטרית היא לא מילה גסה. היה תקדים, הראשון לפרוח באוויר ולעוף לעשייה פוליטית היה דר’ דב חנין שעמד בראש ארגון הגג, חיים וסביבה, ערב כניסתו לפוליטיקה.
את ערן בן-ימיני אני מכיר למעלה מ11 שנים, פגשתי אותו לראשונה בפקולטה לחקלאות ברחובות כאשר הצטרפתי לגרעין הפעילים המקומיים. באותה התקופה מגמה ירוקה שהוקמה פחות משנה קודם לכן, היתה חלק מהחברה להגנת הטבע, לכן ערן המסכן זכה לצוננין כאשר ביקרתי את התנהלות החברה להגנת הטבע שבאותה התקופה הייתה מקצצת בפעילות הציבורית למען הסביבה כל פעם שהיו עליה לחצים פוליטיים או בעיות כלכליות. ערן בן-ימיני הוכיח שאפשר לעשות פעילות ציבורית אמיתית ולגייס פעילים ללא משאבים רבים ולהתמיד במאבק ומבלי להתקפל כאשר מופעלים עלייך לחצים פוליטיים.
ערן בן-ימיני, רמי לבני, שי גולוב ונועם סגל החלו לשתף אותי במתרחש מאחורי הקלעים על ההתארגנות הפוליטית החדשה. הדיונים עם מפלגת הירוקים והניסיון לחבור אליהם בתנאי שתהיה דמוקרטיה פנימית בתוך מפלגת הירוקים. הירוקים עשו כל מאמץ כדי למשוך את הדיונים הם לא באמת רצו משא ומתן.
ה12 לפברואר 2008 היה תאריך קריטי מבחינתי כי הגעתי לישיבה בה דנו כיצד בונים את התנועה. בפגישה זו הפכתי מצופה פסיבי לפעיל אקטיבי. ערן בן-ימיני סיכם את ההכנות לכנס ההקמה: נקיים דיון במליאה מה עושים מחר ונקנח בקריאה של הצעות לשמות לתנועה. שי ירכז את שמות האנשים המוזמנים למפגש ב 22/2/08, נא לעדכן אותו אל מי פניתם עד כה. השם הזמני היה ישראל ירוקה. לכינוס עצמו הגיעו מעל מאה איש אבל היתה תחושה שמתרחש משהו אמיתי ואותנטי ולא סתם קבוצה של אנשים הרוצה לזכות בשררה. במקביל גיבשנו את תנועה ואורגנו כינוסים וחוגי בית לא היינו מוכנים לבחירות המקומיות לכן השתלבנו בהתארגנויות קיימות בירושלים, רמת השרון, רחובות ועיר לכולנו בתל-אביב.
די מדהים ההתלבות שנוצרה בחצי השנה האחרונה. המון פעילי שטח.
המוטיבציה הפוליטית שלי היא אחת וברורה: אני רוצה את ערן בן-ימיני בכנסת. את המשך הפעילות בגיבוש מפלגה ירוקה אמיתית נדחה לאחרי הבחירות.
כידוע לכם אני לא מחסידיו של בנימין נתניהו. אבל ניסיתי לברר האם ההשקעה של הליכוד באינטרנט מצדיקה את עצמה. כמו רבים, ביבי נתניהו מנסה לתפוס טרמפ על טרנד אובמה ולמנף (אתם יודעים שאני שונא את המושג הזה) את האינטרנט לטובת הבחירות לכנסת. החלטתי לבדוק האם יש דיון ואולי באזז בבלוגוספירה סביב קניית שחקני החיזוק של הליכוד. אז הרמתי לעצמי את הכפפה, כן, את זו שזרקתי.
הבלוגרים די עויינים את הליכוד דבר שלא ממש מפתיע אותי. לא ניסיתי לבצע מחקר אקדמי אלא לשאול בקול רם האם מפלגת שלטון גדולה יכולה לוותר על קמפיין קונבציונלי לטובת השקעה בקמפיין באינטרנט. התשובה תלוי בקהל שלך. לצערי, רוב הציבור הישראלי בעל הרגלי גלישה רעים.
הבלוגרים במערב הופכים למעצבי דעת קהל, התהליך הזה בא על חשבון התקשורת המסורתית. השאלה האם בסוף הבחירות האלו ביבי יצעק על הבלוגרים שוב “הם מפחדים”
עשיתי חיפוש במנוע החיפוש של הבלוגים בגוגל ניפיתי תוצאות לא רלוונטיות.
מנוע החיפוש לבלוגים של גוגל מקטלג גם את עיתון הארץ, ynet וnrgמעריב כבלוגים. אז תגידו שזה לא מדוייק… אבל זה מצביע על הרוח הכללית בבלוגוספירה.
שלום ירושלמי, עיתונאי מעריב טוען כי משה (בוגי) יעלון הפך ללהיט של הליכוד בפריימריז הללו. זה לא ניכר בבלוגוספירה.
ואם כבר מדברים על פוליטיקה, הרשו לי להציג פוליטיקאי רציני, צעיר (בן 31) ומבטיח, עו”ד איל אורון שהתמודד בבחירות המקומיות ברשימת “הרצליה שלנו” של יעל גרמן. איל אורון במסגרת תפקידו כחבר מועצת עיריית הרצליה יזם הצעה לאמץ תפיסות של קיימות בתכנון עירוני של העיר. איל מתמודד בבחירות הפנימיות במרצ לרשימה לכנסת ואני מקווה שיזכה במקום ריאלי. אני לא חבר מרצ ולכן איני יכול להצביע למוסדות המפלגה. אנחנו זקוקים לאנשים רציניים ומעמיקים כאלה בכנסת.
Whuffie
סופר מדע בדיוני, קורי דוקטרו, מתאר עולם שלאחר המחסור (Post scarcity) בו המטבע איננו חומרי אלא מבוסס על מוניטין. המדד הוא אישי והוא נקבע על-פי יחסי הגומלין של אדם בין אם היא חיובית או שלילית. קחו לדוגמא את שלי יחימוביץ היא זכתה לנקודות רבות בגלל פעילותה בכנסת אבל כאשר היא השתלחה בדב חנין, רבים חשבו שהיא כלבה ולכן איבדה נקודות אצל יוסי שריד, רועי (צ’יקי) ארד, יוסי דהאן, יהונתן קלינגר, נמרוד אבישר ואחרים.
פוליטיקאים רבים נזכרים רגע לפני הבחירות לבנות אתר. הם משקיעים אלפי שקלים ונאבקים בגוגל שיצעיד אותם למקום הראשון. לא מזמן קיבלתי מייל בו מכר ביקש שאצביע לפוליטיקאי מקומי לרשויות המקומיות. חיפשתי בגוגל ושלחתי למכר מייל נזעם על כך שלא בדק את המוניטין המפוקפק של אותו פליטיקאי. שלחתי לו קישורים על הזיגזג הפוליטי שהספיק בפחות פרק זמן קצר לעזוב את מפלגת קדימה לעבור למפלגת הירוקים לשבוע ולהקים רשימה עצמאית. המייל הגיע לאותו הפוליטיקאי אשר שלח לי קורות חיים על פעילותו הציבורית, התנצלתי על ההתלהמות שלי אבל את המוניטין שלו שאבתי מגוגל.
מוניטין אינטרנטי איננו קורות חיים או כרטיס ביקור שמדפיסים. ניהול מוניטין באינטרנט הוא תהליך דיאלקטי. זהו דיאלוג אינסופי. לא הייתי ממליץ לביבי נתניהו או לאהוד ברק, כי הם לא מקשיבים הם אינם מנהלים דיאלוג, רק משדרים תעמולה. פוליטיקאי החפץ בציבור עליו לנהל דיאלוג. כמו רון חולדאי, המאבד קולות כי התעלם מן הציבור במהלך הכהונה שלו עכשיו הוא מנהל קרב לא קל באינטרנט. גם אובמה קנה קולות ב-Whuffie עכשיויאלץ לעמוד בהבטחותיו ולהמשיך לנהל דיאלוג עם בוחריו.
בלי חרות ובלי מק”י (המפלגה הקומוניסטית) אמר דוד בן-גוריון.
היום נערכה הישיבת מטה האחרונה של הרצליה שלנו בראשות יעל גרמן. אחרי שבועות של התנצחויות משעשעות, ירידות וחילופי דברים. אסטרטג הבחירות המיתולוגי, דר’ יריב בן אליעזר, נכדו של דוד בן גוריון ותושב תל אביב-יפו הודיע לי שיחד עם אישתו יצביעו עבור דר’ דב חנין ולמועצת העיר, מרצ.
מאוד מרגש. יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה, מתקשרת אלי בהתרגשות הלילה. סיפרה שבערוץ 2 נתנו דוגמאות לקמפיין נוסח בראק אובמה בישראל ודיווחו על הפעילות שלנו ברשת. אני סקרן לראות את זה.
אני טופח לחבר’ה של רפרשינג, אדם, ניצן, ניר, רז ואחרים על הכתף, והמתנדבים שלנו איתי ונתיב שחידד את השאלות והתשובות שהחל כחוג בית וירטואלי. הייתי מציין את חברי המועצה על הפוסטים אבל זה תפקידם
יניב גרין וטל בורשטיין ביציע הופיעו בוידאו ויראלי עם יעל גרמן כמאמנת הנבחרת. והנה השניים מספרים על ילדותם בהרצליה וכיצד היא כראש עיר תמכה בהם.
די מביך, אבל אני לא יכול לעלות על בדל שפתי שם של שחקן הווה של מכבי תל-אביב בכדרוסל. אני חנון ויש לי חסינות. זה כמו לשבת עם סלב ולא לדעת שהם סלב. מצד שני מחר אני נפגש עם דני האדום, הסטודנט שהצית את פריז ב68 לפודקאסט וכמה אוהדי מכבי תל-אביב שמעו עליו? הפועל זה פוסט אחר.
הערב התקנתי לראש עיריית הרצליה, יעל גרמן על המחשב האישי שלה, דפדפן זריז פיירפוקס.
אחרי הבחירות אסביר ליעל גרמן על קוד פתוח כמו שעשיתי עם דב חנין ורומן בונפמן.
קשה לבוא בטענות לעיריית הרצליה על חוסר התאימות של האתר לדפדפנים השונים כי הכישלון שייך לחברה שפיתחה את אתר האינטרנט. בשוק האינטרנט הישראלי קיימים חברות רבות שאסור לגעת בסחורה שלהם עם מקל ארוך. אבל גם הסנדלר הולך יחף… תראו את אתרי משרד האוצר שתמך בקוד פתוח. ולא דיברתי מילה על נגישות…
עזבו את תל-אביב שם הקומיקס נמצא בחנויות. אצלנו בהרצליה יש קומיקס על ארונות החשמל. בסוף הפוסט יש פרסומת סמויה הקוראת לכם להצביע ליעל גרמן ולרשימת הרצליה שלנו.
אני לא תושב תל-אביב, לכן אני לא אוכל לתמוך בעיר לכולנו. מה שלא מפריע לי לחפש גרסאות מקומיות עם סדר יום דומה.
אני תומך ופעיל של יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה, המתמודדת לקדנציה נוספת כראש עיר, והרשימת הרצליה שלנו למועצת העיר. בימים האחרונים ביליתי בהפקת סרטונים בהם יעל גרמן עונה לשאלות נפוצות באמצעות יוטיוב. שלשום קראתי את החזון של עיר לכולנו ופתאום החזון הזה נשמע קצת מוכר.
הקשיבו לחזון הסביבתי של יעל גרמן
אנו מתחייבים לפעול להפחתת זיהום האוויר.
נמשיך בפיתוחו של פארק הרצליה ונגדיל אותו בעוד 200 דונם.
נקים פארקים נוספים: בנווה עמל, (כ-50 דונם), בנווה ישראל, (שביל האינטגרציה), בהרצליה הצעירה, (גבעת התורמוסים/ הפרחים),במערב העיר, פארק הוואדי), הפארק בתוכנית גליל ים.
פארקים נוספים לכלבים יוקמו ברחבי העיר.
בכל הגינות הציבוריות יוחלפו “משטחי החול” במשטחי גומי ותותקן בהם הצללה.
טיילת החוף התחתונה תפותח לאורך החוף ותכלול מעלית עד לחוף הים.
טיילת החוף העליונה תפותח ברחוב רמות ים.
הספורטק יורחב ויוקמו במתחם מגרש כדורגל, פארק “אקסטרים” ומגרשי משחקים לפטאנק.
הסעת המונים תונהג לחוף הים ולמרכז התרבות הנופש והספורט, (היכל אמנויות הבמה, הספורטק, מועדון הנוער, האצטדיון ופארק הרצליה).
קו 29 יהפוך לקו אוטובוס באנרגיה ירוקה וישמש להסעת המונים באנרגיה ירוקה - B.R.T, בשיתוף עם משרד התחבורה.
יינטעו “יערות עירוניים” בשטחים פתוחים, המיועדים לפיתוח עתידי.
ייסללו מסלולים לרוכבי אופניים לכל אורכה של הרצליה.
במסגרת האקטיביזם האינטרנטי שלי יצרתי חתולול (ראה עידוק או ליכטש). יניב שצילם את החתול ביקש ממני לא להפיץ כי זה יפגע בפרטיות. מי אמר שאני מקיים?
אופס שכחתי לספר לכם (זהירות תעמולת בחירות לפנייך) שאני מתנדב בקמפיין הבחירות של הרצליה שלנו בראשות יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה כבר עשר שנים. הפתיע אותי מאוד שמספר פעמים היא השתמשה בשפה שרק פעילי סביבה משתמשים בהם כמו קיימות - פיתוח בר-קיימא.
גם ליעל גרמן, ראש עיריית הרצליה וגם לחבר הכנסת דב חנין יש חתולים. שוב פגעתי בפרטיות
אבי דבוש הודיע שהוא מתמודד למועצת עיריית אשקלון באמצעות פייסבוק. בנוסף לפודקאסט שעשינו עם דרור פויר לפני כחודש, הקלטנו באותו היום את אבי דבוש במסגרת שיחות עם עמיתי מרכז השל. אבי דבוש הוא אחד האנשים החשובים ביותר בתנועה הסביבתית.
אבי דבוש הוא פעיל סביבתי-חברתי. מנהל בשתי”ל את תחום הסביבה. אבי ניהל את קמפיין המאבק כנגד הקמת תחנת כוח פחמית שלישית באשקלון, את המאבק לשיפור תכנית ויסקונסין וכיום מרכז את הפורום לסלולאריות שפויה, להסדרת נושא הקרינה הבלתי מייננת. רכז את פרויקט השימועים הציבוריים לאחר מלחמת לבנון השנייה. היה פעיל במגמה ירוקה ומעורב בקמפיינים רבים כמו הורדת שילוט החוצות מאיילון, המאבק כנגד הבניה בחוף פלמחים, קידום תחבורה ציבורית בישראל ועוד.
הנה מה שאבי דבוש כתב בפייסבוק:
יש למי להצביע למועצת אשקלון
Tue 8:07pm
שלום לכולם!!
בצעד של הרגע האחרון, טכנית, ושל החלטה מן הבטן, אני רץ למועצת העיר אשקלון (אני אשקלוני מבטן ולידה, הכתובת שלי שם ואנחנו מחפשים שם בית. אם יש המלצות..).
היום נחתמו הרשימות ונחתמה ההחלטה, שנפלה רק אתמול והיום הלכה למעשה.
אני רץ כמספר 2 ברשימה של יורי זמושצ’יק, פעיל בולט בקהילת עולי חבר העמים באשקלון, ממקימי “ישראל בעליה” וסגן ראש עירית אשקלון לשעבר.
ההחלטה באה לאחר שדחיתי על הסף כמה הצעות פוליטיות טובות מאלה, ממועמדים לראשות, בשלב שהייתי בטוח שריצה בבחירות הללו לא באה בחשבון.
דווקא הכיוון המפתיע של ההצעה הביא אותי להתלבטות אמיתית. את יורי אני מכיר, משיתוף פעולה ארוך ומוצלח ביותר במאבק בנזקי תכנית ויסקונסין. יש כאן את כל החומרים המפתיעים, שיכולים להתברר כמכוונים נכון מאוד אסטרטגית: ריצה של עולים וותיקים (באשקלון אין רשימות שכאלה. 20 רשימות וכולן גיטו “רוסי” או ותיק. באשקלון שליש מהאוכלוסיה יוצאי חבר העמים), פעילים חברתיים וסביבתיים “יוצאי החברה האזרחית”, נשים וגברים (העשיריה הראשונה מורכבת מארבע נשים ושישה גברים), מבוגרים וצעירים. בקיצור: כל החומרים לסרט טוב (שנקווה שלא יהפך לסרט אימה..).
במגזר הותיק אנחנו מתחילים קמפיין מאוחר וזקוקים לכל עזרה מכל כיוון. השותף הבכיר שלי לעניין הוא אסף שמואלי, כתב הסביבה של YNET ויוצא “מגמה ירוקה” בזכות עצמו..
אנחנו יותר מנשמח לסיוע מכל אחד מכם-
1. פנייה לכל אשקלוני שאתם מכירים. תיידעו שיש למי להצביע באשקלון ותפנו אלי. הנייד שלי: 052-8746422.
2. הפצה לרשתות הרחבות שלכם שיגלגלו הלאה. תמיד נחמד לסייע ולעזור ואפילו רק לחמם את הלב בידיעה שכזו. מן הסתם יהיו בתוכם אנשים שקשורים לאשקלון ויוכלו להתחבר למהלך.
3. בקרוב נעלה עם אתר וסרטון בחירות שאשמח אם תפיצו.
4. עצות, שאלות, תהיות ומחמאות יתקבלו בברכה..
בקיצור: גמר חתימה טובה לכל אחד מאיתנו והצלחה בבחירות כמצביעים וכמשתתפים- כולנו מושפעים!
ספרו: צדוק בנפתולי התשוקה הוא לקט מתוך יצירתו המגוונת של צדוק; מאמרים, שירים ומיני-פרוזה פרי עטו, ראיונות שקיים, נאומים שנשא, וכמובן - הקריוקי. הנרטיב הוא אובררייטד… סיפור הוא לא הכל
כרגע בדקתי את הדפדפן כרום של גוגל, סקרנות שחלפה מיד. אני חושב שזה שערוריה שהדפדפן לא מגיע בצבעי כרום. תארו לכם שירוקים היו לובשים חולצות אדומות, קומוניסטים היו צועדים בשחור ואורנג’ היו בוחרים בצבע סגול.
ועוד דבר. דפדפנים הוא נושא נורא משעמם! לדון בהם הוא לפתוח את ארון החשמל ולומר וואו השעון חשמל הוא מכשיר מרתק, אולי אכתוב עליו ספר. הבלוגים, עיתונאי הטכנולוגיה והאינטרנט יעסקו בדפדפן של גוגל עד מופע הרוק שבוע הבא אז אפל תכריז על המוצרים החדשים שלה וכמה ימים אחרי זה כולם יחזרו לעסוק באייפון.
נכון חטאתי ונגעתי במערכת ההפעלה שאסור להזכירה (אין כמו וירטואליזציה), אבל זה היה למטרות סקירה וביקורת.
דניאל כהן-בנדיט
Powered by FireStats