שודדי התוכן העצמאי
24/12/2006 מאת גיא ווסטמאז פריצת הווסטר בסוף 2005, צצו אתרים המנסים לנצל תוכן מבוסס בלוגים. רבים מהם עושים זאת ללא רשות ומסיטים תנועה מהבלוגים המקוריים בהם התפרסמו הפוסטים. מה שיותר מרגיז זה הניצול המסחרי של תוכן מקורי של בלוגים. אני מאמין שיש הבדל בין להתארח אצל ספק בלוגים מאשר אותם אתרי אגרגציה הממזלגים תוכן של בלוגים ומרוויחים מהפרסומות. אני מאמין שיש עניין של שימוש הוגן: ההבדל בין הפצה של כותרת וציטוט של פוסט לבין פרסום של פוסט שלם. מה דעתכם?
בוא לדבר על זה ביום כיף לבלוגרים
יואב גל, חנן כהן, כרמל ויסמן ויגאל חמיש מארגנים אל-כנס (יום כיף לבלוגרים) בעולם האמיתי (בבינהרים שבגלבוע). פרטים מלאים נמצאים בבלוג של יגאל חמיש.
Powered by FireStats
24/12/2006 בשעה 14:16
באוזרוקס אין באנרים ואין רווחים על חשבון הבלוגרים. אוזרוקס מספק תנועה לבלוגים ולא גונב תנועה מהם. אוזרוקס לא מפרסם פוסט שלם משום בלוג ואפילו את המקטע שבא מתוך ה-RSS הוא חותך לאורך מסויים ומציג רק אותו.
24/12/2006 בשעה 14:44
אוזרוקס מפרסם הפניות לפוסטים במסגרת השימוש ההוגן. בעוד שאתרים אחרים מנצלים את התוכן.
24/12/2006 בשעה 15:12
בוורדפרס יש אפשרות לבחור אם רוצים להוציא ברסס את כל הפוסט או רק חלק ממנו (למעשה, ישנה גם אפשרות לכתוב מין “פתיח” שיוצג בדף הראשי של הבלוג וב-RSS והפוסט המלא יוצג רק בדף הפוסט).
ישראלוונטי, למשל, ממליץ לבחור באפשרות של פירסום ה”פתיח” בלבד, אבל אם הוא מקבל פוסט שלם אז הוא מציג את כולו, בדף נפרד בתוך האתר (כאילו שזה התוכן שלו). הוא אפילו נותן אפשרות להגיב לפוס בתוך ישראלוונטי ולא בתוך הבלוג עצמו (כך שיש תגובות לפוסט שיתכן ואפילו כותב הפוסט אינו מודע להן).
24/12/2006 בשעה 22:01
אבל אל תשכח שבישראלוונטי תהליך הוספת מקורות חדשים נעשה ע”י כותב הבלוג, בדומה (אבל לא בזהה) לטכנוראטי ולאו דווקא על ידי גלעד (שהוא המנהל של ישראלוונטי).
אם לא מוצא חן בעיניך - אל תוסיף.
24/12/2006 בשעה 22:34
כל האגרגטורים, ולא רק אוזרוקס, אמורים לפרסם תקציר של הפוסט, ולא את הפוסט.
זה שבחלק מהמקרים מפורסם הפוסט כולו - זה בגלל שימוש לא נכון בRSS, שדורש תקציר ומקבל פוסט.
מי שעובד בפלטפורמה שאינה שלו, דוגמת תפוז וישרא - ניחא אם יתלונן. מי שעובד על פלטפורמה שלו, יכול לשלוח כתקציר מה שירצה.
(ואני בטוח שאף אחד מעורכי האגרגטורים לא יתנגד אם תבקש להסיר ממנו אתר)
ההתרשמות העיקרית שלי מהעניין זה זה שהרווחתי עוד קוראים - מכל האתרים.
24/12/2006 בשעה 22:46
אתה מרוויח עוד קוראים כשהם מופנים אלייך, לא כשהם נשארים באתר שלקח לך את התוכן בלי רשות.
25/12/2006 בשעה 00:06
1.
תפקיד אתרי האגרגוטורים הוא לרכז ולחשוף תוכן עצמאי. כמה מהפוסט יתפרסם באתרי הריכוז זה החלטה של הבלוגרים. באותה מידה גם כל המשתמשים הפרטיים ברסס של הבלוג שלך הם שודדים.
2.
אם זה ירגיע אותך קוזק נשדד יקר, אין הכנסות ואין רווחים יש הוצאות.
25/12/2006 בשעה 00:19
דרומי ושרית, מה שגיא אמר בתגובה הזו שמעלי הוא גם מה שאני התכוונתי בתגובה שלי למעלה.
אמנם לבעל הבלוג יש אפשרות לא לפרסם את כל הפוסט ברסס אלא רק את חלקו, אבל לא כולם מודעים לזה. יש למשל בלוגרים בבלוגלי שעברו אליו מישרא ואין להם מושג מה זה רסס ויש אפילו כותבי בלוגים עצמאיים שחבר התקין להם WP וגם להם אין מושג מה זה רסס.
ישראלוונטי לוקח את הפוסט המלא, במידה וזה מה שמופיע ברסס, ובניגוד למה שכל קורא רסס נורמלי עושה - ישראלוונטי מציג את הפוסט בתוך אתר ישראלוונטי עצמו ועוד נותן אופציה לתגובות (במקום להפנות לפוסט המקורי מראש). בצורה כזו הבלוגר עצמו לא תמיד מודע לתגובות שיש לפוסט שלו ולא תמיד יש לו הזדמנות להגיב. בנוסף - נוצרים לפוסט שני דיונים שונים במקום אחד, וכמו שגיא כתב - ישראלוונטי רק מרוויח מזה. בנוסף - ישראלוונטי, למרות ההמלצה שלו ל”הגיש” לו רק את הפתיח של הפוסט לא את הפוסט המלא, אינו חותך בעצמו את הפוסט כשהוא מוגש לו במלואו.
טכנוקרטי (ודיג) עובדים כמו חדש-הוט ושווה קריאה ולא כמו ישראלוונטי. זהו למעשה הפורמט שבו בעל הבלוג (או כל גולש אחר) “מגיש” את הפוסט לאתר - כל פוסט בפני עצמו (או כל url בפני עצמו). כמו שאני רואה את זה, ישראלוונטי עובד בצורה של קורא רסס ומרגע שבלוג מסויים נכנס אליו אז כל פוסט בבלוג נכנס לישראלוונטי אוטומטית ללא אפשרות של “הגשת” הפוסט. לישראלוונטי “מוגש” הבלוג עצמו ומהרגע שאושר כל הפוסטים בבלוג “מוגשים” אוטומטית ללא אפשרות להגיש כל פוסט בנפרד.
מכל האתרים שקמו אחרי וובסטר, לדעתי ישראלוונטי עובד בצורה הכי לא הגונה ובעצם מנצל את התוכן של בלוגרים אחרים כדי להרוויח בעצמו. שאר האתרים “תואמי וובסטר” עובדים, לדעתי, בצורה הגונה - גם אם הם מציבים באנרים בתוכם. בעל האתר הרי השקיע בקניית דומיין, תשלום על אכסון ורוחב פס, התקנת התוכנה (גם אם הוא לא כתב אותה בעצמו אלא משתמש בגרגריוס או משהו אחר) וכד’. בנוסף בעלי האתרים משקיעים בפיתוח נוסף ותרגום לעברית של פיצ’רים מוכנים והגיוני ביותר שבעלי האתרים האלה גם יקבלו תמורה עבור ההשקעה שלהם, אפילו אם את התוכן הם לא יוצרים בעצמם (שהרי הם גם נותנים תנועה בחינם לבלוגים השונים…).
25/12/2006 בשעה 08:30
Jack,
משתמשים פרטיים המגיעים לאתר שלי באמצעות דפדפני רסס נרשמים בסטטיסטיקות של האתר בשרת בו אני מתאכסן. אם בלוגר ירצה להרוויח בעתיד מהתוכן שלו, עלולים לדרוש ממנו סטטיסטיקות מדוייקות ואתרי אגרגציה שאינם מפנים לאתר המקורי. מעבר לכל ספק כל שירותי האגרגציה תורמים לבלוגוספירה הישראלית, אבל יש הבדל בין לנצל תוכן לצרכים מסחריים בלי לתת תמורה ליוצר התוכן לבין שימוש הוגן בתוכן, ציטוט והפנייה למקור.
שירי,
אני מסכים איתך לחלוטין אבל בישראלוונטי יש אופט-אין, במילים אחרות אני לא חייב להצטרף לשירות של ישראלוונטי. לא כיוונתי לשירות אגרגציה ספציפי רק רציתי לעלות את הנושא לסדר-היום, כי כבר נתקלתי בעבר בשירותים שלא נהגו ביושר ולקחו תוכן ללא רשות.
כבר ניתקלתי באתרי התוכן הגדולים שישלמו לתוכן עצמאי של כותבים עצמאיים, אך לא לתוכן שמקורו בבלוגים.
יהונתן קלינגר כתב את מרססים קדימה
25/12/2006 בשעה 08:53
לגבי ישראלוונטי - לא מכיר, לא יודע, לא מספיק רלוונטי כדי להיכנס לשם…
לגבי כל השאר - מכיוון שאני בתפוז, קשה לי להאמין שיש מישהו שקורא את הפוסטים שלי במקום אחר, ולו בגלל שהתקציר של תפוז כולל שלושה תווים בערך. אבל אני יודע שמאז שצורפתי לוובסטר ז”ל, ויותר מזה - מאז שוובסטר הפסיק לפעול ונוצרו הקוראים החדשים, התעבורה אצלי באתר, כמי שמצוי ברובם המכריע, עלתה פלאים - והרפררים הם האתרים האלו. מה שכן, אולי כדאי להציע לבעלי האתרים האלו ‘קוד אתי’ שיחייב הודעה לבעל הבלוג שהוסף לרשימה והורדת בלוגים שכותביהם מבקשים לא להיכלל (דבר שאני מאמין שיעשה ממילא). החלק הראשון לא רלוונטי לבלוגדיבייט (ששולח ממילא טרקבק אוטומטי), אבל על השני אני מתחייב.
ולגבי מי שלא יודע איך לקצר את התקציר - אין לי מה לומר. אם זה חשוב לו, שילמד - או שיבקש ממישהו לעשות זאת עבורו (המעוניינים יכולים לפנות אלי…)
25/12/2006 בשעה 09:17
[...] (ובכלל, הפוסט ההוא והדיון העולה ממנו משובח, גם בלי האירוניה) [...]
26/12/2006 בשעה 03:28
עדיין לא מובן לי איך מתקשר לכאן המילה “שודדים”, אלא אם כן אתה מחפש כותרות פרובקטיביות ומנותקות כפי שציינת בפוסט על גל מור.
שוב, ברגע ששחררת קוד רסס שמאפשר לי לשלב אותו בתוכנות שלי, אתה זה שאחראי כמה ממנו ייחשף, בדיוק כמו שזה שהשתמשת בוידיאו של יוטיוב בפוסטים שלך לא הופך אותך לגזלן, כי יוטיוב שחררו לך קוד של “אימבאד” שקובע כמה שהוידיאו ינגן אצלך עם סמל של יוטיוב ובלחיצה עליו תופנה לאתר שלהם.
26/12/2006 בשעה 16:39
Jack, לא שאני קוראת לך “שודד” או משהו כזה (להיפך. אני חושבת שמה שאתה עושה באתר שלך הוא לגיטימי לחלוטין, כמו בכל שאר האתרים הדומים - מלבד ישראלוונטי), אבל חשוב להדגיש שלא כל אתר שנותן לך רסס אכן מאשר לך להציג את התוכן באתר שלך.
תמיד יש לבדוק את תנאי השימוש, היות ויש אתרים (לרוב אתרי חדשות) שמספקים לך רסס לשימוש בתוכנה (כזאת שאתה מוריד ומתקין על המחשב שלך) אבל אוסרות כל שימוש אחר, כגון הצגה באתרים אחרים. אתרי בלוגים לרוב מאשרים בדיוק את מה שהאתר שלך עושה, ככה שלדעתי זו לא גניבה ולא “שוד”.
26/12/2006 בשעה 22:31
אכן
אגב, באיזה אתרי חדשות מצאת שאוסרים הצגת תקצירי רסס?
בדה מרקר וב-Yנט לא מצאתי, וזה לא מקרה.
26/12/2006 בשעה 23:28
Jack,
נתחיל בזה שאני אדגיש שאני לא עורכת דין ויכול להיות שמה שנעשה באתרים כמו שלך וכמו קוראי רסס אחרים הוא חוקי לחלוטין גם עם כל האיסורים שהזכרתי (ומוזכרים למטה), כל עוד נותנים לינק למקור ומפרסמים קטע קצר בלבד מהתוכן ולא את כולו (משהו שיכול להחשב כ”ציטוט”), היות וחופש הביטוי מאפשר “הבעת דיעה” ולשם כך מותר גם להשתמש ב”ציטוט” כדי להסביר את ה”דיעה”.
בכל אופן, הצגת פוסט שלם מבלוג אחר נראית לי כהפרה של זכויות היוצרים של הכותב. למעשה, בלוגים רבים מפרסמים מילים של שירים שלמים בבלוג שלהם, שזו בעצם עבירה על אותו חוק. מותר לצטט מילים משיר, מותר אפילו לפרסם בית או פזמון שלמים של שיר (ל”מטרת לימוד” או “הבעת דיעה”) אבל אסור לפרסם את השיר במלואו ללא קבלת אישור מבעל הזכויות.
ועכשיו לתקנונים:
http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/Rss.html
“השימוש בקבצי ה-XML אסור על חברות או אתרים ונועד לגולשים פרטיים בלבד.”
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3049332,00.html
“הנך רשאי להשתמש ב-ynet למטרות פרטיות ואישיות בלבד. אין להעתיק ולהשתמש, או לאפשר לאחרים להשתמש, בכל דרך אחרת בתכנים מתוך ynet, לרבות באתרי אינטרנט אחרים, בפרסומים אלקטרוניים, בפרסומי דפוס וכיו”ב, לכל מטרה, בין מסחרית ובין שאינה מסחרית, שאיננה לצורך שימוש אישי ופרטי.”
“אין להפעיל או לאפשר להפעיל כל יישום מחשב או כל אמצעי אחר, לרבות תוכנות מסוג Crawlers, Robots וכדומה, לשם חיפוש, סריקה, העתקה או אחזור אוטומטי של תכנים מתוך ynet. בכלל זה, אין ליצור ואין להשתמש באמצעים כאמור לשם יצירת לקט, אוסף או מאגר שיכילו תכנים מ-ynet.”
http://www.nrg.co.il/images/nrg/gifs/channels/users_bar/use_conditions.html
“”תכנים” או “מידע” - התכנים המופעים באתרים לרבות, ומבלי לגרוע מכלליות האמור לעיל, טקסט, תמונות, קטעי וידאו, קטעי אודיו, תוכנות, קבצי גרפים, ישומים, עיצובים וכו’.”
“אין להעתיק, להפיץ להציג בפומבי או לעשות שימוש בתכנים הנזכרים הנ”ל ללא קבלת הסכמתה של החברה מראש ובכתב, לרבות העתקה מלאה ו/או חלקית; שימוש בסימני מסחר ו/או לוגו; איחסון בארכיון; תירגום; עריכה מחדש וכיוצא בזה, וזאת למעט שימוש עצמי.”
http://www.themarker.com/tmc/general/takanon.html
“זכות השימוש במידע נתונה למשתמש בלבד, למטרת שימוש אישי, פרטי ולא מסחרי, והמשתמש אינו רשאי להרשות שימוש כלשהו, במידע, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, לצדדים שלישיים.”
“המשתמש מתחייב, כי המידע לא ישמש למטרות רווח או למטרות מסחריות אחרות ולא יאוחסן באתרים אחרים ברשת האינטרנט.”
מעולם לא ראיתי איסור דומה בבלוגים - לא במערכות בלוגים (ישרא, רשימות, בלוגר, לייב-ג’ורנל וכד’) ולא בבלוגים פרטיים (וורדפרס, movable type וכד’), לא בבלוגים מהארץ ולא בבלוגים מחו”ל.
27/12/2006 בשעה 07:44
אם כי יש לציין שמי שיפר את הכללים האלה לא יהיה הראשון - גוגל ניוז עשו את זה הרבה קודם.
27/12/2006 בשעה 23:21
שירי, תודה על המקורות. (Y)
וגם חותם על מה שכתבת.
נראה לי שמילת הקסם היא “תקצירים”. [שעל כך אין איסור מפורש].
עם תקצירים שמכריחים את רוב הקוראים לפנות לאתר שייצר את התוכן לא נראה שיש בעייה.
09/01/2007 בשעה 08:48
חוסר הגינות בישראלוונטי? שדידת תכנים עצמאיים?!?
קראתי בעיון… הזדעזתי. כמה הבהרות ישראלוונטיות :
ישראלוונטי אינו מכריח אף אחד להוסיף את הבלוג שלו. מי שהוסיף עושה זאת מרצונו האישי בלבד (אולי קצת בניגוד לאגררגטורים אחרים). ישראלוונטי מפציר שוב ושוב לפרסם אך ורק ריסוס חלקי.
עם זאת, צריך להיות מודעים לכך שיש משתמשים שרואים ערך מוסף בכך שהתוכן שלהם מופיע פעמיים והם בוחרים לעשות זאת מרצונם. בסך הכל, כל האינטרנט מאונדקס עם CACHE בגוגל שלא מצריך שום הגעה לאתר עצמו, כמו גם טקנוכרטי וכלים אחרים. יש ערך מוסף בכפילות כאשר הכפילות מגיעה לאתר בעל דירוג גבוה יותר ברשת המגדיל את החשיפה לתכנים. אני לדוגמא, בבלוג שלי, שם רק ריסוס מלא (שמופיע בוובסטר ודומיו), מתוך ההנחה שמי שיתעניין בבלוג שלי יגיע אליו והחשיפה רק תגדל.
השורה התחתונה - הבחירה היא אך ורק של המשתמש והוא זה שמחליט.
בתחילת כל פוסט יש הבהרה ברורה מאיפה התכנים נשלפו עם לינק ברור לפוסט. כל פוסט נכתב בשם בעליו, כלומר בשם המשתמש שהוסיף את הפוסט, כך שאם יש תגובה באתר, התגובה הזאת נשלחת לבעל הפוסט באימייל (במידה והוא לא ביטל אפשרות זאת). יש אפשרות לתגובות בגלל שמתוך הנחה שלאו דווקא כל הפוסט מוצג, התגובה מאפשרת חיווי נוח ופשוט למשתמש בהקשר קהילתי. המשתמש בעל יכולות עריכה מלאות על כל התכנים שלו, כך שאם הוא רוצה הוא יכול להוסיף/לשנות/למחוק.
ישראלוונטי אכן מציג את כל מה שהוא מקבל מהRSS בעמוד נפרד מכיוון והעמוד הזה מספק משהו שהוא מעבר לפוסט והוא ההקשר הקהילתי. יש אפשרות לראות תכנים אחרים קשורים בבלוגים אחרים, יש אפשרות לדפדף בתגים, יש אפשרות להצביע ולראות הצבעות של אחרים וכו’ וכו’.
ישראלוונטי, כנראה כמו גם פלטפורמות אחרות דומות, לא מניב וכנראה לא יניב בעתיד רווחים כלשהם, בוודאי לא משהו שיתקרב לשעות העבודה הרבות של תחזוקת אתר בסדר גודל כזה. עד כה האתר רק מניב הוצאות, כמו כל אתר עצמאי. מעבר לזה - לא מדובר פה בלהתקין גרגריוס ולהוסיף פידים, אלא בעבודה מורכבת יותר. חלק מהאמירות כאן המוכוונות לישראלוונטי בהשוואה לפלטפורמות אחרות ממש נראות לי תמוהות, במיוחד אלו על ניצול תוכן של אחרים.
מה אני אגיד… מדהים.
16/02/2007 בשעה 17:09
קצת באיחור,
בתוך התקן של RSS יש סעיף של זכויות היוצרים בפיד, וניתן לבחור בו CC-NC או משהו כזה.
31/05/2007 בשעה 13:56
כן, מה שיהונתן אמר עובד. תודה!