oneab cybered

בשנה שעברה חבר הכנסת ישראל חסון דרש לחייב בחוק הזדהות מלאה של הטוקבקיסטים בעת פרסום תגובות באתרי אינטרנט במטרה למנוע פגיעה ולשון הרע. הצעה זו עוררה התנגדות רבה בקרב גולשי אינטרנט הארגונים העוסקים באינטרנט חופש הביטוי. בעקבות הביקורת, חבר הכנסת ישראל חסון, באמצעות יועץ התקשורת שלו, משה קלוגהפט ארגנו את “כנס הטוקבקיסטים הראשון” ובו לדברי קלוגהפט, “הפאנל הפתוח לציבור יאפשר לטוקבקיסטים להציג שאלות ולהתעמת בגלוי עם עורכי אתרי התוכן ועם אנשים שנפגעו מתופעת הטוקבקים בגרסתה הנוכחית.” הכנס שנערך במשכן הכנסת נראה כמו טוקבק ארוך, מיותר, לעוס אך חביב. הכנס חשף בפני את הפער בין האישיות התקשורתית של חבר הכנסת ישראל חסון לבין האישיות האמיתית שלו. במציאות הוא נראה ג’נטלמן ביישן לעומת תדמית רודף הכותרות הסידרתי. באמצעות ניתוח הידיעות הקשורות לחוק הטוקבקים ניתן לראות הגבול בין ישראל חסון לתדמית שמדביק בו יועץ התקשורת שלו, משה קלוגהפט. ישראל חסון הבין את הבעייתיות בהצעת החוק שלו ובסוף הכנס שינה דעתו. חסון החליט ללכת בכיוון של הסדרה עצמית, במקום חקיקה ונענה להצעתם של מכון המחקר של נטוויז’ן באוניברסיטת תל אביב לארח דיון במועד מאוחר יותר. כאשר עורכי אתרי התוכן הגדולים נעדרו מהדיון בהסדרה עצמית, ישראל חסון נעלב והודיע כי הוא יניח שוב את חוק הטוקבקים על שולחן הכנסת. עתה הצעת החוק נוסחה מחדש ונראה כי היא נקמה ישירה באותם עורכי אתרי אינטרנט שנעדרו מהכנס.

ההתנהלות של חבר הכנסת חסון ויועץ התקשורת שלו, קלוגהפט הם בלתי נסבלים. התרגילים ביחסי ציבור וברדיפת כותרות עושים זילות לפעילות פרלמנטרית ולכנסת. אולי צריך לפנות לועדת האתיקה של הכנסת ולקרוא אותו לסדר.

מי צריך את החוק הזה, מתברר שמעטים טורחים לקרוא טוקבקים.

להלן הצעת החוק החדשה:

הצעת חוק של חבר הכנסת ישראל חסון

הצעת חוק התקשורת (בזק ושידורים) (תיקון – אחריותן המשפטית של הנהלות אתרי האינטרנט על דברי המגיבים באתריהן), התשס”ז-2006

תיקון סעיף 4

1. בחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ”ב-1982, בסעיף 4, אחרי סעיף קטן (ו) יבוא:

“(ז)בלי לגרוע מסמכויות השר לפי סעיף זה, השר יקבע, בתקנות או ברישיון, הוראות לעניין אחריותו המשפטית וחובתו בכפיפות למגבלות החוק של בעל רישיון מיוחד למתן שירותי גישה לאינטרנט, באתרי אינטרנט שבהם יש מעל 50,000 כניסות ביום וניתנת לגולשים האפשרות להגיב על תוכן הידיעות המפורסמות באתר, על תגובות הגולשים המגיבים.”

דברי הסבר

אתרי האינטרנט הינם אחד מאמצעי התקשורת הפופולאריים ביותר ותפוצתם רבה יותר מחלק לא מבוטל מאמצעי התקשורת האחרים.

בנוגע לכלל אמצעי התקשורת, חלים כללים המחייבים את מנהלי אמצעי התקשורת לזיהוי האנשים אשר מעוניינים להתבטא באמצעותם, במטרה לשמור על כללי תרבות בסיסיים ועל מסגרת החוק, ועל-מנת שהמתבטא יהיה אחראי לדבריו וחלילה לא יפגע בנשוא כתיבתו.

כיום, במסגרת התגובונים (”טוקבקים”) באינטרנט, אין חובה של מנהלי האתר לסנן או לערוך בדיקה מקיפה של תכני תגובות הגולשים, מה שיוצר לעיתים תכופות, תגובונים חסרי תרבות ולעיתים לא מבוטלות פגיעה אישית ישירה בנושא התגובון ואף עבירה על החוק. הצעת החוק מחייבת, אפוא, את ספקיות האינטרנט ליטול אחריות משפטית וחובה חוקית על תכני תגובות הגולשים, ממש כשם שמערכת עיתון, למשל, אחראית על פרסומיהם של עיתונאיה ופרשניה.

במסגרת הצעת החוק אנשים יוכלו להמשיך ולהגיב בעילום שם, אולם מעתה, עליהם לקחת בחשבון את האופן שבו מנוסחת תגובתם.

מטרת החוק המוצע הינה ליצור, מחד, גורם מרסן לכותבי התגובונים לביצוע בקרה עצמית, ומאידך, לטפח תרבות דיון ראויה אשר תעלה את ערך ואיכות התגובונים שהנה אמצעי חשוב ביותר לטיפוח שיח ציבורי בישראל. במסגרת הצעת חוק זו, תסוכל האפשרות להוציא דיבה ולפגוע ברגשותיו של אדם כלשהו ותישמר פרטיותו. כך, נבטיח את זכויות הפרט באתרי האינטרנט הנידונים.

הפוסט הזה נכתב ביום Wednesday, 07 בNovember 2007, בשעה 15:34, והוא שייך לנושא אינטרנט, חופש הביטוי, פוליטיקה, תרבות דיגיטלית. את כל התגובות והטראקבאקים אפשר לקרוא ב-RSS 2.0‏. אפשר להגיב על הפוסט כאן בבלוג הזה, או לשלוח טראקבאק מבלוג אחר.‏