אני מודאג מאוד ומוטרד מאוד. אולי רומן ברונפמן טעה כאשר החליט לפרוש מהמרוץ לכנסת. הוא היה מושך אליו את קהל הבוחרים הרוסי. ברונפמן היה פופולרי בקרב עולים מבוגרים, כי דאג לזכויות הסוציאליות שלהם. עכשיו, אביגדור ליברמן עומד להפתיע בבחירות. בדומה למפלגת העבודה שיש לה את הנבחרת הטובה ביותר, גם לאביגדור ליברמן יש רשימת מועמדים מרשימה, כוכבי טלוויזיה ונבחרי ציבור נציגי עולים חדשים. המפלגות התעלמו לחלוטין מהצרכים של העולים.

אין ייצוג לעולים במפלגות השמאל. במפלגת העבודה יש עסקן פוליטי אלמוני. המפלגות ישלמו על כך בקלפי.

אני לא רוצה להלך אימים, אבל אנו עלולים לראות את ליברמן בממשלה הבאה… גם מפלגת העבודה וגם מרצ הצהירו שהן מצטרפות… סקרים מנבאים כי 40 אחוז לא יצביעו, קולם יאבד והימין המאורגן יזכה ליותר מנדטים בכנסת.

עודדו את חבריכם להצביע, כדי שליברמן לא יהיה בממשלה הבאה.
חולצת המאבק

יהונתן קלינגר כותב “כל עולם האינטרנט היה עסוק השבוע בשערוריה אחת. גוגל החליטה לפתוח את עסקיה לסין ובכך מסמרה את ארון הקבורה של ססמת “Don’t Be Evil” שלה. גוגל הסכימה לצנזר תוצאות חיפוש, לסגור את שירות החדשות והבלוגר למשתמשים סיניים ולאסור חיפוש של מילים מסויימות. לא ברור אם גוגל התחייבה גם להעביר מידע על גולשים מסויימים לשלטונות הסיניים, אך מסופקני כי לא תעשה כן.”

ביל תומסון, פרשן הטכנולוגיה של הבי.בי.סי. טוען שגוגל עשתה את המעשה הנכון. גוגל מודה כי היא מצנזרת מידע. זה חלק מתנאי השימוש במנוע החיפוש. גם בארה”ב המדינה איננה מתירה חופש מוחלט וגם היא מתערבת בתכנים באמצעות החוק. ספקי האינטרנט מאפשרים גישה לשירותיהם תוך שימוש בתנאים והגבלות. אני מסכים עם תומסון. אם מידע שואף להיות חופשי לבסוף הוא יהיה חופשי שום הגבלה טכנולוגית לא תפגע בשאיפה זו. כבר צצו שפצורים לטיפול בצנזורה. בכל מקרה הביקורת נגד גוגל מוצדקת.

מה דעתכן להרוס את הפסל של אגם בדיזנגוף ולקרוא למקום גוגל צינה על-שם כיכר צינה ששכן שם לפני?

עד התפוצצות הבועה הכלכלית בשנת 2000, נשפכו כספים רבים לסטארט-אפים (חברות הזנק) ללא כל פרופורציה. היו סטארט-אפים שלא היתה להם הצדקה כלכלית, שהציעו דברים די הזויים. אחרי הבועה, נסגרו המון חברות, האורות כובו, הציוד נמכר בזול ואלפי שורות קוד נעלמו וידע אנושי ירד לטמיון.

רוני שני, כתבת Ynet, מדווחת על תקלה ממושכת בתוכנת המסרים המידיים אודיגו. שני משערת כי קומברס מנסה לחסל באיטיות את תוכנת המסרים המידיים אודיגו אשר בבעלותה.

אם יתאמתו השערותיה של רוני שני נאבד ידע אנושי.
אני קורא לקומברס, לחסל את עסקיה באודיגו ולשחרר את הקוד המקור של התוכנה לקהילה. שחרור הקוד המקור לא יפגע בהכרח בזכויות הקניין שלה בתוכנה, אלא יצרו קהילה של מתכנתים אשר יפתחו אותה. דוגמאות: נטסקייפ הפכה למוזילה וסטאר אופיס היא תוכנה קניינית המבוססת על אופן אופיס. קיימים תוכנות מסרים מיידים ופרוטוקולים מבוססי קוד פתוח נוספים, אך גיוון מעולם לא הזיק, ושילוב אודיגו במערכות פתוחות יתנו לה חיות וחיוניות.

תזכורת: קומברס רכשה את אודיגו תמורת 17 מיליון דולר במזומן, כדי לשלב את המסרים המיידיים של אודיגו בסל מוצריה.

עדכון 22.12.2005: רוני שני שואלת: מי יבצע המתת חסד ל”אודיגו”? תוכנת המסרים המידיים המיתולוגית, שנרכשה על ידי קומברס, אינה פעילה מזה כשבועיים, במהלכם חברת האם לא רק לא טרחה לתקן את התקלה, אלא אפילו מכחישה את קיומה. האם זה הסוף או תחילת הסוף?

עדכון 11.01.2006: פוסט חדש מחאה: אודיגו

“בחר בחיים, בחר עבודה, בחר קריירה, בחר במשפחה. בחר מקלט טלוויזיה מזורגג. בחר מכונת כביסה, מכונית, קומפקט דיסק, פותחן חשמלי… בחר חנות עשה זאת בעצמך ומי אתה לכל הרוחות ביום ראשון בבוקר. בחר לשבת על הספה צופה בשעשועון מדכא, בולע מזון מהיר. בחר להירקב בסופו של דבר, גוסס בבית העלוב האחרון שלך, לא יותר ממבוכה לילדים האנוכיים והמתוסבכים שהשרצת במטרה להחליף את עצמך. בחר בעתיד שלך. בחר בחיים… אך למה שאעשה דבר כזה ?”
מתוך טריינספוטינג מאת אירווינג וולש

מצב הדיור בתל אביב רחוק מלהשביע רצון. מחיריהם הגבוהים של דירות, המיתון ומצב המבנים הרעוע מונעים מרבים לשכור או לקנות דירה. אין דיור סוציאלי לצעירים, סטודנטים, מחוסרי דיור וזוגות צעירים. כאשר מתבוננים דרך זכוכית מגדלת על העיר תל אביב-יפו, ניתן להבחין באלפי דירות פנויות. שולטת בהם כנופיה של מתווכי דירות, הגובים שכר דירה גבוה על אף שערכן של הדירות להשכרה היה יורד פלאים בתקופת מיתון זאת. הם מווסתים את היצע הדירות כך, שדירות רבות עומדות בשיממונן. תהליך דומה קרה באירופה, שבה העיריות ומתווכי הדירות גרמו לעלייה מלאכותית של מחירי הדירות. מחוסרי דיור רבים התאחדו והשתלטו על דירות. קוראים להם סקוואטרים.

במשך כארבעה חודשים ב- 1997, מהראשון בספטמבר עד סוף חודש דצמבר, קבוצה של שבעה אנשים התנחלה במבנה ישן ששימש כבית משפט לדיני עבודה, ברחוב יהודה הלוי שבשכונת נווה צדק בתל-אביב. לכל אחד מהסקוואטרים (ראה הגדרה במילון החדש) היו סיבות ואידיאולוגיות המיוחדות לו לחיות חיים אלטרנטיביים בבניין נטוש בכרך הגדול. מגוון הדעות והרעיונות הם שאיפשרו להמשיך את החיים בצוותא בתקופה קשה יחסית. במקום לא היו מים נקיים, חשמל וחלונות. המבנה היה מוזנח ובמקומות רבים היה על סף התפוררות. הכובען המטורף מספר כי הם הגיעו למסקנה כי קיימת השתעבדות במציאת עבודה במשרה מלאה כדי לכלכל שכר דירה ומקום מגורים בתנאים לא הכי טובים. הם היו מודעים לתופעה של סקוואטינג בחו”ל, אבל לא היה להם ניסיון מעשי. בדיעבד טוען הכובען המטורף שיכלו למצוא מקום טוב יותר. אך לבסוף מצאו בית משפט נטוש, שהיו בו שלוש קומות ושני אגפים. המקום היה פרוץ לחלוטין, היה קשה להגן על בניין עם 28 חלונות, ולכן קבעו הסקוואטרים את מקום מושבם בקומה השנייה, באגף המזרחי. הם התבצרו מאחורי דלת ברזל שהתקינו וניקו את הבית החדש שלהם. הם היו נכנסים לבניין דרך החלונות, אך פחדו למשוך תשומת לב.

השכונה היתה מעורבת. יאפים מהמעמד הבינוני הגבוה חיו בקומות העליונות. על פני הקרקע זחלו כלבים, חתולים, הומלסים ונרקומנים מסוממים. הבניין שימש כמקום מסתור לנרקומנים מזדמנים ולנוער מבית המחסה השכן. השכנים הזמינו את המשטרה כאשר רעש חריג נשמע מכיוון הבניין. המשטרה ערכה פשיטות רבות על הבניין ולא מצאו כלום אצל הסקוואטרים, שלא עישנו, ולא אכלו בשר, חלב וביצים. השוטרים לא היו מודעים להבדל בין סקוואטינג לפעולות מתנחלים הפולשים לבתים של ערבים, או לפלישת מחוסרי דיור לדירות של עמידר. לסקוואטרים היו מטרות ורעיונות נוספים, כמו הקמת מרכז עצמאי אלטרנטיבי רב תחומי, מקום לאמנות עממית וליצירה חופשית, עיסוק בנושאים חברתיים, איכות הסביבה וזכויות בעלי חיים. הם שאפו לשלב בפעילות עוברי אורח ואת התושבים המקומיים.

פעם הגיעו הצלופח הלטיני והאוגרת מפעולה ירוקה לבקר, ואולי להקים מחדש את מרכז התעוררות במקום. שני שוטרים קפצו עליהם בחיפוש אחר סמים. הסקוואטרים סבלו מביקורים של נערים שבאו לעשן כל מיני חומרים ושוטרים שבאו לבקר את הנערים. הם ניסו להזמין את השוטרים לפסטה כמה פעמים, אך אלה סרבו בנימוס. את חלקם הם הכירו מהפגנות. פעם השוטרים הכניסו מכות לסקוואטר כי חשבו שהוא מסומם, ובפעם אחרת ניסה אחד מהם להריח צנצנת של תבלינים. היו שוטרים שניסו להיות אבהיים, הטיפו מוסר ונתנו עצות. במחצית השנייה של התקופה תכפו ביקורי המשטרה. נוצר רפלקס מותנה. המולה בקומה הראשונה גררה שליפה של תעודות הזהות בקומה השנייה.

היו הסכמים קולקטיביים - אסור היה להשאיר אדם לבד בסקוואט בשעות החשיכה. הם היו קונים מזון ומצרכים במשותף, תמיד היו כמה שקי שינה נוספים לאורחים. קירות הסקוואט היו מלאים בסיסמאות וציורים שלא היו מביישים אף אמן סוריאליסטי. דאדא שלט, החזית לשחרור המכשפות והפיות, ואי-גיון פשוט.

החולד היתה היסטרית כשבצהריים הגיחו שוטרים וצוות של ערוץ 2 וצילמו את בית המשפט הנטוש ושני סקוואטרים. הם ניסו לאכלס את הבית במחוסרי דיור שפלשו לדירה של עמידר בשכונת התקווה, אך מכיוון שלמחוסרי הדיור היו ילדים קטנים והתנאים היו גרועים היוזמה לא יצאה לפועל. הסקוואט נפרץ כמה פעמים. הפורץ האחרון היה נרקומן, ובגללו הסקוואט ננטש סופית. אדם שהזדהה כבעל הבית טען כי עומדים להרוס את הבניין. יותר משנה אחרי והוא עומד בשיממון, ומחכה לדיירים חדשים…

תום שגב כתב במדורו “כתב זר” בעיתון “הארץ” כי שני צעירים חסרי בית מתגוררים בבית ששימש כמעונם הרשמי של ראשי הממשלה דוד בן גוריון, לוי אשכול וגולדה מאיר.

נרשם במרץ 1999 בפאנזין התעוררות

קריאה נוספת:

• כמה מילים על בתים וסולידריות
• מילי דיוויס, פעילה, פולשת ועריקה מהאזרחות, גרה בבניין פלוש (squat) שעומד עכשיו בסכנת פינוי.
• squat.net

המטבח של הסקוואט - בית המשפט 1997

הBBC, תאגיד השידור הבריטי, הארגון המתקדם ביותר בנושא זכויות יוצרים. מסיבות אלו אני מתנגד לפגוע בקניין הרוחני שלהם. אבל נתקלתי בתסכיתי הרדיו של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה.

קריאה נוספת:

• תרבות חופשית (הספר של לורנס לסיג)
• תרבות חופשית (ויקיפדיה)
• תרבות חופשית (ויקיטקסט)
• תרבות חופשית (לינמגזין)
• creativearchive.bbc.co.uk
• Creative Commons הישראלי
• Creative Commons
• סיסימיקסטר לרימקסים
• ארגון סטודנטים בינלאומי למען תרבות חופשית

ביל גייטס מגיע לארץ בסוף אוקטובר.

לפני שלושה שבועות צלצלתי לבכיר בעמותת המקור, העוסקת בקידום קוד פתוח. הצגתי את עצמי כעוזרו של ח”כ רומן ברונפמן, ביקשתי עזרה ומידע על הפעילויות של מיקרוסופט. הבכיר אמר כי אין להם אינטרס לעזור. לדעתי, קידום קוד פתוח ולינוקס, כולל חשיפה של שיטות היריב. התחלתי לחפש חומר על מיקרוסופט, אבל טרם ישבתי לכתוב. מקורות המידע שלי פתוחים, אז הוסיפו מקורות נוספים. אם בא לכם תוכלו לכתוב את נייר העמדה במקומי.

טיוטא וראשי פרקים: מה רע במיקרוסופט?

ביל גייטס על הקפיטליזם הסיני כמודל אידיאלי לקפיטליזם בכלל:

זכויות עובדים:

The “willingness to work hard and not having quite the same medical overhead or legal overhead”

שכר עובדים:

“It’s not like Korea, Korea got to a point where, boom, the wages went up a lot,” he said, adding “that’s good, you know, they got rich and now they have to add value at a different level. …They’re closer to the United States in that sense than they are to where China is right now.”

הממשל הסיני – “דמוקרטיה”

Gates continued by heaping praise on the current generation of Chinese leaders.
“They’re smart,” he said with emphasis.
“They have this mericratic way of picking people for these government posts where you rotate into the university and really think about state allocation of resources and the welfare of the country and then you rotate back into some bureaucratic position.”
That rotation continued, Gates explained, and leaders were constantly subjected to various kinds of ratings.
“This generation of leaders is so smart, so capable, from the top down, particularly from the top down,” he concluded.

http://www.news24.com/News24/World/News/0,6119,2-10-1462_1654428,00.html

והיום, ילדים, נלמד על מסחור

עידו קינן 30/8/2005
הטוב: תלמידי ישראל יוכלו לקנות חלונות ואופיס בזול.
הרע: פעולות השיווק יבוצעו על ידי משרד החינוך בתוך בתי הספר “בכל דרך אפשרית”.
המכוער: נחשו
http://www.nrg.co.il/online/10/ART/977/260.html

“שטח צבאי סגור” הוא תיאטרון אבסורד, רגעים אנושיים, ומבט חד ונוקב על ריטואל שבועי של אנרגיה מבוזבזת וחיכוכי סרק בין צה”ל לאוכלוסיה האזרחית בכפר בילעין.
ערן ורד הוא פעיל חברתי ופוליטי, וגם צלם וידאו. ערן תיעד במשך כמספר חודשים את ההפגות נגד תוואי גדר ההפרדה, הנערכות בכפרים פלסטיניים בשטחים הכבושים, ובמיוחד בבילעין, שם תוואי הגדר גזל ממנו יותר ממחצית אדמותיו. אחרי אחת ההפגנות הללו, בשמונה ביולי, 2005, הוא הזמין את חברו, העיתונאי והעורך רחביה ברמן, לצפות בצילומים.
התוצאה היא “שטח צבאי סגור”, שהחל כמבט על מספר קטן של הפגנות והפך למעקב של שלושה חודשים אחר הדינמיקה של עימות בין צד אחד שיש לו רובים, ורימונים, ואמצעי מיגון וקשר משוכללים, לבין אנשים בוגרים שמתעקשים למחות על העוול שנעשה להם, וילדים בני 15 שכל מה שיש להם להציע נגד העוצמה הזו הן אבנים.
אתר הסרט:
www.closedmilitaryzone.org

אקלקטק הוא אנימטור בריטי מוכשר שיצר מספר קמפיינים חברתיים ברשת
הצטרף לאיגוד מקצועי

• comfort breakdown
• Why the Long Face?

מאבק בתעודות זהות בבריטניה

• The Swiz of the Cards
• The infamous singing dogs
• משחק משרד הפנים: צרף פנים לזהות
• משחק משרד הפנים: צור לך תעודת זהות בריטית

אז למה לי פוליטיקה עכשיו?

• smirk
• london calling
• this town ain’t big enough for both of us

גרינפיס - ארוויזיון ללוויתנים

ויש עוד ועוד….

יום ללא סלולרי , דיווח ומסקנות מחזית המאבק: ערב לפני ה”יום ללא סלולרי”, תכננתי כיצד אשרוד ללא המכשיר הארור. יום ארוך לפני, בבוקר סידורים, בצהרים ללמד סטודנטים, בערב לפגוש ידידה. מיפיתי את השטח, חיפשתי מקומות בהם אמצא טלפונים קווים של בזק למקרה שאזדקק. בדקה לחצות כיביתי
את הסלולרי. לא אשתמש בו במשך 24 השעות הקרובות.

התעוררתי אתמול וצלצלתי לטלפון הקווי של ידידה. היא ציינה לשבח את עמידתי על עקרונותיי והתוודתה שבבוקר צלצלה מטלפון קווי לסלולרי ושלחה מיסרון (SMS). בצהריים נסעתי ללא הסלולרי למכללה באוטובוס. התיישבתי ליד נערה שאחזה בטלפון סלולרי. לפני ישבה אישה בגיל העמידה ושוחחה בטלפון הסלולרי. הבחור שישב מולי האזין לנגן MP3 עד שהטלפון הפריע לשלוותו.

הגעתי למכללה, במהלך השיעור נושא הסלולרי עלה לדיון. סטודנט אחד שאל אם היום הארבעה באפריל ונזכר בחרם. סטודנטית נוספת טענה שהיא לא השתמשה בסלולרי שלה למעט שיחה נכנסת. אחרי השיעור ראיתי אותה משוחחת בטלפון הסלולרי.

בדרך הביתה ראיתי באוטובוס שני צעירים, שדיברו בינהם ואז שוחחו דקות ארוכות בסלולרי. הבחור שישב לידי הקליד מסר ושלח. כמו ביום כיפור, השעות האחרונות של הצום הן הקשות ביותר.

לקחים לבאות

במחאה הסלולרית הבאה, צריך ליישם אסטרטגיות חדשות. ראשית, דואר אלקטרוני אינו היעיל ביותר להעברת מסרים. תוכנת הדואר שלי נוטה לסנן דואר אלקטרוני שאינו ממוען ישירות אלי, כי אני מתעב רשימות תפוצה.

אתרי המחאה והחרם נגד החברות הסלולריות לא יצרו רשת חברתית יעילה. הם לא יצרו מקום לדון באסטרטגיות למאבק בסלולרי. אתרים אלה כיוונו לאתרי חדשות אשר דנו בנושא, אך התעלמו לחלוטין מבלוגים ואתרי מחאה מקבילים. התקנת מערכת תכנים דינמית כמו פורום, וויקי, או בלוג הייתה מאפשרת אינטראקטיביות. קישור עמוק לבלוגים, פורומים וכדומה היו יוצרים רשת דינמית, והוספת RSS, הייתה מאפשרת שיתוף תכנים, מרשתת את המחאה, ומרחיבה את המאבק.

הסלולרי הוא אמצעי קשר בלתי נפרד מחיינו, קשה לחיות בלעדיו, לכן, צריך לאפשר מגוון של דרכי פעולה במסגרת המחאה והחרם. לעודד אנשים לצלצל לשירות הלקוחות ולמחות. הפצת המחאה באמצעות מיסרונים למספר חברים.

אני ממליץ לקבוע מסר טקסטואלי קבוע אשר יהוה סימן מוסכם, סמל מסחרי של המחאה. צרוף מספרים שיביע את המחאה ויצורף לכל מסרון. הקלדת “מחאה” בלוח המקשים של הסלולרי הוא צרוף המספרים 4632. כשתשלחו מיסרונים (SMS) הוסיפו את צרוף המספרים. ספרו על רעיון זה לחבריכם, תוך פרק זמן מסוים תהיה מאסה קריטית של מחאה, אולי ברוני הסלולרי יועילו בטובם להוזיל את השירותים שלהם. אתמול בערב הסלולרי שלי היה עדיין מכובה. הצלחתי ונשמתי לרווחה - אני ליד טלפון קווי.

מכירים את החלום הזה שאתם עומדים ערומים במקום ציבורי וכולם צוחקים עליכם. כמו ההפגנות הראשונות למען נושאים סביבתיים בתחילת שנות התשעים. טוב, לפרויד היה הרבה מה לומר על זה. מדוע לא לחבר את קהילת הנודיסטים עם מאסה קריטית?

מעריב מדווח: “האוויר מזוהם, הירוק נעלם והזבל נערם. מה עושים? מתפשטים ועולים על אופניים. ביוני הקרוב.”
כתבתי על זה לפני מספר חודשים באתר של סלון מזל. אני ממש מרוצה, אנשים תפסו יוזמה ועומדים לארגן לנו רכיבה על אופניים ללא בגדים בתל-אביב.
כל הכבוד ליונתן דנילוביץ. שימו לב לשאלה הבאה:
ניסיתם לבקש רישיון הפגנה לעניין?
“לא, אני לא יודע אם נבקש, זאת מעין שאלת קיטבג”.