oneab cybered

באתר קרן הון סיכון, Y Combinator
נשאלה השאלה האם תם עידן ווב 2.0?
מגיב בשם מקסוול נתן תשובה די ממצה.

יש לי הזמנות לאתרי רשתות חברתיות שכרגע סגורות לציבור הרחב. אתם מוזמנים לפנות אלי בתגובה לקבלת הזמנה השאירו כתובת דואר אלקטרוני במקום המיועד לכך כדי שהפרטים שלכם לא יחשפו ברבים.

• Yahoo Mash – משיגים הרבה פחות זיונים בקפה דה-מרקר – ידיעה בטמקא
• Pownce – תואם טוויטר או ג'ייקו – פרטים נוספים בבלוג של גל מור
• Dopplr – תיירות, שיתוף נסיעות

בלונדון מזה שנתיים נערך מידי חודש ארוחנונים (ארוחה של חנונים), מפגשים קולינריים במחירים עממיים (£5, שימו לב לשער חליפין – לירה סטרלינג) של חנונים, האקרים וגופים* בו מארחים אישיות אינטרנטית בכירה. איאן פורסטר, מפיק בכיר במחלקת הפיתוח של הביביסי מארגן לא מעט מהאירועים הפתוחים בלונדון ואחראי לבארקמפ לונדון ומשחקי אישזאב בערב.

לפני שבועיים יורי אנגסטרום מייסד ג'איקו התארח בארוחנונים ודיבר על הסוציולוגיה של תוכנה חברתית. ג'איקו מתחרה בטוויטר באפליקציית הווב וסלולר של מיקרו-בלוגים. בשיחה פרטית הוא סיפר שבקיץ הם יתחילו לעבוד על לוקליזציה (תרגום התוכנה לשפות מקומיות). נסלח לו על שחשב שבישראל מדברים ייִדיש כי יש בו מן ההילה הנוקיאנית שם עבד עד שהפך יזם אינטרנט. כל רגע פנוי שלו, ואני לא מגזים, יורי בודק את הג'איקו שלו ושולח מסרים בנוקיה. (וידאו)

פגשתי שם דן גילמור, מחבר הספר על עיתונאות אזרחית ושוחחנו על מדוע לא כלל את אינדימדיה בתוך הקטגוריה הזו של עיתונאות אזרחית. גילמור טען כי אינדימדיה ניסתה לשחק בזירה של הגדולים ולהיות אלטרנטיבה. אמרתי לו שאינדימדיה היתה אוסף של קבוצות שלא תמיד היתה קוהרנטית מבחינת מה היא רוצה לעשות. לדעתי אינדימדיה בישרה את הבלוגוספירה בכך שאיפשרה לכל אחד לפרסם את התוכן שלו ואם נעשית עריכה, היא נעשתה אחרי שהדברים פורסמו. מערכות הבלוגים היום די מתבססות על אותו רעיון.

Guppie – "Geek Urban Professional"

The WWW world consists ofdocuments, and links. -Tim Berners-Lee

• רס'ר שמועתי מסר כי לדר' אשר עידן יש לפטופ קוונטי של אפל והוא אפילו גולש בווב 3. אמרתי לו שזה שקר, אז שמועתי שלח אותי לעבודות רסס באתר הארץ. אז אני הולך לקודד את כל עמודי הטמל עד סוף השבוע הבא. שיט שוב אני נשאר מוסף שבת. רגע גם שמעון פרס היה בווב שלוש. איך הם לא נפגשו?
• אם חושבים על זה אז הנוזל AJAX הבסיס של ווב 2.0, אותו תרכיז JavaScript וXML ותוספי מזון מלאכותיים, סותר את הרעיון הראשוני של הווב: רשת של מסמכים המקושרים בינהם. לקישור בווב 2.0 אין משמעות, כי הכל מתרחש מאחורי הקלעים בו השרת והדפדפן עושים אהבה כמו בשנות השישים (מאז לא עושים סקס וגם לא מדברים על זה.) הרי הכל מתרחש כמעט ללא מגע של המשתמש. מי זוכר כי פעם דאבל-קליק על קישור לקח זמן ולעיתים עבר על-עך הרבה זמן עד שהדפדפן התייאש וויתר וחשב ללכת לאתר אחר. יש אינטראקציה אבל ללא הקישור הקלאסי אלא דרך נוזל. במלים אחרות, לקישור כבר אין משמעות לכן אין ווב. כל השאר היה קיים בווב הקודם והצבעים נלקחו מאתרי פורנו כך טוענים לפחות אין לי מושג אני לא מבקר שם. בסופו של דבר מהפכת ווב 2.0 תתרחש רק כשאחרון הדפדפנים יוביל לאתר של וואלה. יש הטוענים שזה יקרה בקרוב. השקיפות הטכנולוגית שקיימת בווב של טים ברנרס לי אינה קיימת אצל טים אוריילי. אי-אפשר להעתיק דפים כלשונים. התוכן מיוצר על המקום באמעות AJAX
• ווב 2.0 זה כל-כך אבל כך כך שנה שעברה, היום זה סושל מדייה – אני חושב שג'רמי קית' אמר את זה לפני, אבל תנו לי להנות מהספק.
• כבר הזכרתי מזמן שטים ברנרס לי, ממציא ווב 1.0 (הווב בה' הידיעה) טוען שאין דבר כזה ווב 2.0, התעלול השיווקי של טים אוריילי.
• ליאור ויובל כתבו על זה.

השבוע פורסם סקר נוסף של מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום, "מדד השלום", על מגמות בדעת הקהל בישראל לתהליך השלום. נכנסתי לאתר המרכז וחשבתי לעצמי מה אפשר לעשות עם הנתונים.

יש בי הצורך למעוך אותם וליצור משהו חדש שיתן לי נקודת מבט מעט שונה עליהם. חשבתי למעוך את המדד השלום עם אירועים אקטואליים בחדשות אבל לא מצאתי API של אתר חדשות. הרהרתי ברעיון לקחת באופן בלתי לגאלי (ע"ע חומה ומגדל) את החדשות של למהנט ולהסתתר מאחורי הטענה שהכל למטרת לימודית-אקדמית. הרעיון היה לבנות בוט שהיה חורש את אתר החדשות ומעתיק אותן לשרת שלי. אבל אז הייתי טובע בים של מידע בלתי נחוץ.

כבר זמן מה אני משחק עם מפות וצילומי לווין ברשת… על מה שקשור למידע גיאוגרפי אודות ישראל מוסתר, מוכמן, מקודד, מסווג או מטושטש. כאילו שלרעים אין את המידע הזה הרי הם קנו אותו. אני זוכר בבית הספר עמדתי שעות מול מפת לווין של גוש דן וחיפשתי את הבית שלי. אז למה לא באינטרנט? אז תגידו שיש… אבל עד איזו רזולוציה… ולמה אין מפות ולמה אין ממשק תכנות יישומים (API) זמין לכל דורש גם הרעיון למעוך חדשות למקומם הגיאוגרפי ירד מהפרק.

מידע שואף להיות חופשי… אבל בישראל הוא מאופסן בארון הקודש.

אחת הסיבות העיקריות שישראל מפגרת בטכנולוגיות ווב 2.0 הוא שכמעט ולא קיימים ממשקי תכנות יישומים לאתרים ישראליים.
כל מה שנותר לי הוא למעוך ג'וק… אך בלונדון הם הוכרזו נעדרים.

אני מדווח אונליין מכנס barcamplondon2 במשרדים של חברת התקשורת הלאומית בריטיש-טלקום (המקבילה של חברת בזק). נמצאים כאן מעל 160 חנונים, האקרים וגיקים ליומיים לסדנאות על אינטרנט. הכנס בחסות הביביסי, אוריילי, טורצ'בוקס וברטיש-טלקום ועוד כמה חברות שכרגע שכחתי. החנונים מגיעים בסופשבוע כדי לדבר על נושאים מגוונים. הייתי בסדנא על החיובי והשלילי באינטרנט, שם רוב הזמן הייתי עסוק בלהתחבר לרשת ולהעלות תמונות.

המארגנים של הכנס בשיחת הפתיחה

עכשיו אני בהרצאה על הווב הסמנטי.

אמשיך לדווח במהלך היומיים הבאים.

כותרת סנסציונית ולא מדוייקת ברוח מעריב/ידיעות אחרונות, אבל אני מעוניין למשוך גולשים ולעורר דיון אודות שירות ווב 2.0 עם השלכות על פרטיות הגולשים. חשבתי לקרוא לפוסט "מה שטוב למייקל ארינגטון טוב לאמריקה" אבל גל מור הוא שעיר לעזאזל לא רע כלל. אז עם הבלוגלמור הסליחה. אם אתמול נבחתי וייללתי למי שייך התוכן של הבלוגרים, אז היום זה פרנויה.

MyBlogLog (מייבלוגלוג) מנסה ליצור רשת חברתי לבלוגים. באמצעות השירות ניתן לבנות קהילות שוקקות סביב בלוגים.

לא רק גל מור, גם מייקל ארינגטון הטמיעה את השירות באתר שלו. מספר אושיות אינטרנט ישראליות נרשמו לשירות כמו גדי שמשון, חנן כהן, אורי ברוכין, אורלי יקואל, אמיתי סנדי ואחרים.

שירותי הביטחון האמריקאים סורקים וממפים רשתות חברתיות באינטרנט במסגרת המאבק נגד הטרור. חוקרי המשטרה שרדפו אחרי האנס בני סלע, מיפו את הרשת החברתית שלו ועל-ידי כך ניסו לאתר אותו.

אני לא היחידי שמוטרד משירות מייבלוגלוג. מייקל ארינגטון חושש מעוגיות ודר' ג'יל ווקר אכלה את כל העוגיות שלה. דון פארק מודאג מאי היכולת לשלוט היכן הפרופיל שלו הופיע, אתה לא רוצה שהאווטר שלך יופיע באתר פורנו. אריק מרקוליאר, אחראי מייבלוגלוג, הגיב ואמר כי הם מונעים מאתרי מבוגרים להציג פרופילים של חברים ובמקרים אחרים החברים יכולים להחשיך את הפרופיל שלהם. עמוד מדיניות הפרטיות של מייבלוגלוג נקרא כמו סוג של כיסוי תחת לפרנואיד המצוי ומעלה המון שאלות אתיות.

נכון, גל מור אינו פוגע בפרטיות הגולשים שלו במודע, כתובות האיי.פיי נרשמות אצל ספק האינטרנט ושרת האתר בו גלשנו, אך אלו פחות גלויים ואנשים לא זוכרים מספרים אלו. אנשים הנרשמים לאתרים ושירותי אינטרנט לא תמיד קוראים את האותיות הקטנות או מודעים להשלכות על הפרטיות.

אני רוצה להיות ברשת החברתית של גל, אך האם הוא רוצה בי כחבר ברשת. אחרי הפוסט הזה אני מניח שלא. עכשיו השאלה אם להפסיק לתייג את מערכות היחסים שלי?

מספר נקודות לחשיבה בעקבות הפוסט של יהונתן קלינגר על החיים השניים של זכויות היוצרים.

• ההפיכה לקניין רוחני של האינטרנט ושל תוכנה מאוחרים. האינטרנט מוסחר בתחילת שנות התשעים. באמצעו שנות השבעים בחוף המערבי של אמריקה תוכנה הופכת לקניינית בעיקר בזכות ביל גייטס.
• האידיאולוגיה של קהילת ההאקרים מבוססת את תפישות אנרכיסטיות ליברטניות לא קומוניסטיות. רעיונות סוציאליסטים נעקרו מן השורש בעקבות האיום הסובייטי ודוכאו באכזריות מאז מלחמת העולם השנייה בארצות הברית. הטענה של גייטס על סוציליזם הוא חסר בסיס.
• סקנד-לייף לא תאריך ימים. גרסאות מבוססות קוד פתוח המוטמעות בדפדפן יחליפו אותה, יש לי מספר דוגמאות עליהן ארחיב בפוסט אחר.

קץ הקליפורניקיישן

בחיבור האידיאולוגיה הקליפורנית, חוקרי התרבות הדיגיטלית, ריצ'ארד ברברוק ואנדי קמרון מסבירים את התהליכים החברתיים והפוליטיים, בחוף המערבי, שהובילו ליצירת "המעמד הוירטואלי" שעסק בתרבות דיגיטלית והפך את המחשב, תוכנה וחומרה למוצר צריכה. אני טוען שבחוף המזרחי, התפתח תרבות דיגיטלית אחר לחלוטין שהתבסס על אנרכיזם ליברטני (לא קומוניזם! המקרתיזם של שנות הארבעים והחמישים, חיסל את המרקסיזם והשאיר רק את האחים מרקס.) קהילת ההאקרים של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ראתה בקוד שפה בה מתקשרים עם בינה מלאכותית ומחשבים. הפיכתו של קוד תוכנה למוצר צריכה והכרתו במסגרת זכויות הקניין הוא דבר מאוחר. קהילות מתכנתים והאקרים בשנות השישים והשבעים לא ראו בקוד ובתוכנה מוצר צריכה. אחד הסיבות היה העדר שוק. מי שממסחר קוד תוכנה וחומרה מתגוררים החוף המערבי זה ביל גייטס במכתב פתוח לחובבי מחשבים. גם סטיב ג'ובס וסטיב ווזניאק מפתחים את מחשב האפל בחוף המערבי.

האידיאולוגיה הקליפורנית מתאחדת עם אתוס ההאקרים לאחר התפוצצות הבועה. המודל הכלכלי הישן כשל, ואנו זקוקים למודל כלכלי חדש. אידיאולוגיית הקוד הפתוח של אריק ראימונד, גרסא רכה של רעיון התוכנה החופשית (תוכנה חירותנית) של ריצ'רד סטולמן היא התשובה למשבר הכלכלי. נטסקייפ הראשונה ליישם אותה והיא נכשלת בעיקר בגלל AOL, אבל לא כאן המקום לנמק. נטסקייפ משיקה דפדפן כבד לא יעיל וכושל. רק כשקהילת ההאקרים לוקחת חזרה את הקוד וממזלגת מהקוד המקור את פיירפוקס, פרויקט צדדי של האקר צעיר בשם בלייק רוס, מוזילה זוכה להצלחה. נטסקייפ נזרקת לפח האשפה של ההיסטוריה.

טים אוריילי הוא החוליה חשובה המקשרת בין שתי האידיאולוגיות, הקליפורנית ואתוס ההאקרים באמצעות הכנסים והוצאת הספרים שלו (מאמר שלי בNRG, להג ופיהוק בסן פרנסיסקו). זוכרים את מלחמות הדפדפנים שהכניעו סופית נטסקייפ וגרמו לה לאמץ את הקוד הפתוח. מיקרוסופט לא ממש התעניינה כלל בדפדפנים היא שאפה לשלוט בשוק השרתים. הענקית מרדמונד לא הצליחה בפרויקט של רשת מחשבים המקביל MSN, גם הדפדפנים שלה לא היו מוצלחים במיוחד. לבסוף היא כבשה את שוק הדפדפנים, אך שוק השרתים נשאר בידי קהילות ועסקים מבוססי קוד פתוח (לינוקס/אפאצ'י). טים אוריילי מקשיב לקהילת ההאקרים, ולדעתי הוא מבין לבד שמערכת ההפעלה לינוקס לעולם לא צליח בשוק המחשבים האישיים לעומת מערכות ההפעלה הקנייניות של מיקרוסופט ואפל. צריך ידע כדי להפעיל ולתמוך בהם ואין חברה מרכזית המספקת תמיכה. אוריילי טוען כי לינוקס מריץ את תשתיות האינטרנט הוא הדגים זאת וטוען כי כולנו מריצים לינוקס כל פעם שאנחנו משתמשים בגוגל. טים אוריילי מסכם את כל הרעיונות שליקט מקהילת ההאקרים, מהספרים שהוציא לאור ומהכנסים שהפיק לאידיאולוגיית שיווק חדשה: ווב 2.0 המחזירה את המשקיעים לאינטרנט.

הכנס השנתי של טים אוריילי, ווב 2.0 ננעל בשבוע שעבר. זהו הכנס השלישי העוסק בנושא, שמו של הכנס שוגדל לפיסגה ווב 2.0, אבל האלפא-חנונים יצאו מפוהקים ומשועממים.

סן-פרנסיסקו אירחה הכנס השנתי ווב 2.0 של המוציא לאור, טים אוריילי. כנס זה הוא החשוב ביותר של תעשיית האינטרנט בשנים האחרונות. לא סתם הסן פרנסיסקו כרוניקל דיווח בכותרת על האירוע: "היכן שהאליטה נפגשת: ווב 2.0 מנכ"לי השמות הגדולים מתאספים כדי למצוא הזדמנויות". טים אוריילי הגדיר מחדש את האינטרנט באמצעות אידיאולוגיית ווב 2.0 ושיווקו למשקיעים. 3,000 באי הכנס שילמו כ3,000 דולר לשלושת ימי הכנס שנערך בין ה7 לנובמבר עד ה9. היו עיתונאים שהתלוננו שהאבטחה רופפת מידי וכל אחד יכל להשתתף בכנס.

הספין, השעמום ופלישת התאגידים

אום מליק, בלוגר ועיתונאי טכנולוגיה חש עייפות עוד בטרם החל הכנס. הוא ניחש כי הכנס יכיל הרבה ספין תקשורתי. מליק מספר על ההכרזה של חברת Level 3 המספקת שירותי תשתית פס רחב לחברות אינטרנט כי תספק שירותים לאתר התמונות photobucket. אום מליק הצטער לבשר לחברת Level 3 כי "גם כשצובעים פסים על פוני הוא אינו הופך לזברה." מליק הוסיף "אתם ספקי פס רחב ואולי תהפכו לספק תשתית תוכן, אבל תמיד תישארו מאחורי הקלעים, חברה לשירותי שרברבות. לא שזה דבר רע". ליז גנס מספרת שהכנס לא נועד לאנשים שרצו ללמוד משהו חדש אודות ווב 2.0 אלא מקום בו אפשר היה "להחליף כרטיסי ביקור". גנס טוענת הכנס לא סיפק חדשות מרעישות, כמו אינטל השיקה מיזם ווב 2.0. פוקס אינטראקטיב, חברה בבעלות רופרט מרדוק, שרכשה את מייספייס, נראתה בבירור בכנס. יזמים הציגו את השירותים והמוצרים שלהם, אך ליז לא התרשמה כלל.

טים מאבד את הקהילה

טים אוריילי בנה את האימפריה שלו על תיעוד פרויקטים של קוד פתוח, באמצעות הוצאה לאור של מדריכים לקוד פתוח, תוכנות ומערכות פיתוח. אוריילי ביסס את הקהל שלו על קהילת ההאקרים והאלפא-חנונים, אותם אקטיביסטים שנהנים להתנסות ולשחק בטכנולוגיה. הכנסים שארגן היו המקום בו דנו על קוד פתוח, שיתוף קבצים, תרבות דיגיטלית וגם דמוקרטיה והזכירו יותר מופעי רוק מאשר כנסים של לובשי חליפות. שם הכוכבים היו חנונים אשר ערכו דיונים עם קורי דוקטרו, פרופ' לורנס לסיג שהציג שם לראשונה את קריאטיב קומונס וריצ'ארד סטולמן על תוכנה חופשית. הבלוגוספירה רעשה כשנדמה היה שעורכי הדין של טים אוריילי (שנאלץ להגיב) עומדים לתבוע חברה ללא מטרות רווח על שימוש בווב 2.0 בכנס בנושא. האליטיזם של הכנסים השנתיים לאליטה האינטרנטית foo camp (Friends of O'Reilly) סוג של מחנה נוער למבוגרים הרגיז רבים מקהילת ההאקרים שארגנו כנסים אלטרנטיביים פתוחים על בסיס האידיאולוגיה והמתודולוגיה של הקוד הפתוח.

שמועות על ריצ'ארד סטולמן שבישר את הקוד הפתוח, מספרות כי חי במשרד שלו כי לא היה לו כסף. לינוס טורבלדס מפתח הליבה של גנו/לינוקס עשה זאת כתחביב בזמן לימודיו באוניברסיטה. שון פנינג פיתח את נפסטר כתחביב. הוא לא לבש חליפה, אלא חבש כובע המצחייה. אריק ורדי, יאיר גולדפינגר, ספי ויגיסר ואמנון אמיר פיתחו את icq. חודש לאחרי הפיתוח הראשוני יוסי ורדי, אביו של אריק חשב כי פרויקט ראוי להשקעה. תמיד היו כנסים גדולים של משקיעים באינטרנט, אבל אוריילי יצר חיבור בין החנונים למשקיעים בכנסים בעלי חשיבות תרבותית, פוליטית וקהילתית. החנונים יצטרכו לארגן לבד אץ המסיבות וכנסים שלהם כי טים אוריילי זנח אותם לטובת המשקיעים לובשי החליפות.

,תוספות:

David L. Margulius (InfoWorld)

• The Web 2.0 Summit in San Francisco last week was intended as a gathering of the best Internet minds talking strategy, but at times it felt like a big group hug: "Congratulations, we survived the bubble bursting!"
• "Who's the dog that's really wagging the long tail?" asked conference organizer Tim O'Reilly in the best mixing of metaphors at this year's event. He'd apparently forgotten the old Web 1.0 saying … on the Internet, no one knows you're a dog!