מספר נקודות לחשיבה בעקבות הפוסט של יהונתן קלינגר על החיים השניים של זכויות היוצרים.
- ההפיכה לקניין רוחני של האינטרנט ושל תוכנה מאוחרים. האינטרנט מוסחר בתחילת שנות התשעים. באמצעו שנות השבעים בחוף המערבי של אמריקה תוכנה הופכת לקניינית בעיקר בזכות ביל גייטס.
- האידיאולוגיה של קהילת ההאקרים מבוססת את תפישות אנרכיסטיות ליברטניות לא קומוניסטיות. רעיונות סוציאליסטים נעקרו מן השורש בעקבות האיום הסובייטי ודוכאו באכזריות מאז מלחמת העולם השנייה בארצות הברית. הטענה של גייטס על סוציליזם הוא חסר בסיס.
- סקנד-לייף לא תאריך ימים. גרסאות מבוססות קוד פתוח המוטמעות בדפדפן יחליפו אותה, יש לי מספר דוגמאות עליהן ארחיב בפוסט אחר.
קץ הקליפורניקיישן
בחיבור האידיאולוגיה הקליפורנית, חוקרי התרבות הדיגיטלית, ריצ’ארד ברברוק ואנדי קמרון מסבירים את התהליכים החברתיים והפוליטיים, בחוף המערבי, שהובילו ליצירת “המעמד הוירטואלי” שעסק בתרבות דיגיטלית והפך את המחשב, תוכנה וחומרה למוצר צריכה. אני טוען שבחוף המזרחי, התפתח תרבות דיגיטלית אחר לחלוטין שהתבסס על אנרכיזם ליברטני (לא קומוניזם! המקרתיזם של שנות הארבעים והחמישים, חיסל את המרקסיזם והשאיר רק את האחים מרקס.) קהילת ההאקרים של המכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס ראתה בקוד שפה בה מתקשרים עם בינה מלאכותית ומחשבים. הפיכתו של קוד תוכנה למוצר צריכה והכרתו במסגרת זכויות הקניין הוא דבר מאוחר. קהילות מתכנתים והאקרים בשנות השישים והשבעים לא ראו בקוד ובתוכנה מוצר צריכה. אחד הסיבות היה העדר שוק. מי שממסחר קוד תוכנה וחומרה מתגוררים החוף המערבי זה ביל גייטס במכתב פתוח לחובבי מחשבים. גם סטיב ג’ובס וסטיב ווזניאק מפתחים את מחשב האפל בחוף המערבי.
האידיאולוגיה הקליפורנית מתאחדת עם אתוס ההאקרים לאחר התפוצצות הבועה. המודל הכלכלי הישן כשל, ואנו זקוקים למודל כלכלי חדש. אידיאולוגיית הקוד הפתוח של אריק ראימונד, גרסא רכה של רעיון התוכנה החופשית (תוכנה חירותנית) של ריצ’רד סטולמן היא התשובה למשבר הכלכלי. נטסקייפ הראשונה ליישם אותה והיא נכשלת בעיקר בגלל AOL, אבל לא כאן המקום לנמק. נטסקייפ משיקה דפדפן כבד לא יעיל וכושל. רק כשקהילת ההאקרים לוקחת חזרה את הקוד וממזלגת מהקוד המקור את פיירפוקס, פרויקט צדדי של האקר צעיר בשם בלייק רוס, מוזילה זוכה להצלחה. נטסקייפ נזרקת לפח האשפה של ההיסטוריה.
טים אוריילי הוא החוליה חשובה המקשרת בין שתי האידיאולוגיות, הקליפורנית ואתוס ההאקרים באמצעות הכנסים והוצאת הספרים שלו (מאמר שלי בNRG, להג ופיהוק בסן פרנסיסקו). זוכרים את מלחמות הדפדפנים שהכניעו סופית נטסקייפ וגרמו לה לאמץ את הקוד הפתוח. מיקרוסופט לא ממש התעניינה כלל בדפדפנים היא שאפה לשלוט בשוק השרתים. הענקית מרדמונד לא הצליחה בפרויקט של רשת מחשבים המקביל MSN, גם הדפדפנים שלה לא היו מוצלחים במיוחד. לבסוף היא כבשה את שוק הדפדפנים, אך שוק השרתים נשאר בידי קהילות ועסקים מבוססי קוד פתוח (לינוקס/אפאצ’י). טים אוריילי מקשיב לקהילת ההאקרים, ולדעתי הוא מבין לבד שמערכת ההפעלה לינוקס לעולם לא צליח בשוק המחשבים האישיים לעומת מערכות ההפעלה הקנייניות של מיקרוסופט ואפל. צריך ידע כדי להפעיל ולתמוך בהם ואין חברה מרכזית המספקת תמיכה. אוריילי טוען כי לינוקס מריץ את תשתיות האינטרנט הוא הדגים זאת וטוען כי כולנו מריצים לינוקס כל פעם שאנחנו משתמשים בגוגל. טים אוריילי מסכם את כל הרעיונות שליקט מקהילת ההאקרים, מהספרים שהוציא לאור ומהכנסים שהפיק לאידיאולוגיית שיווק חדשה: ווב 2.0 המחזירה את המשקיעים לאינטרנט.