מילי, ידידה שלי, שעומדת להתחתן השבוע (מזל טוב), פירסמה בבלוג שלה מדריך השרדות לחורף. הזדמנות טובה לבקר במשתלה ובחנות טבע במקום בבית המרקחת.
עידן הוא האקר, לינוקסאי חובט קודים ואלוהי אינדימדיה ישראל (במיל.), הראשון שעשה סינדיקציה לתכנים של אינדימדיה בתקופה הווב 1.0 כשאתרי אינטרנט היו בעידן הפורטלים שלהם (שלב אינפנטילי בהתבגרות האינטרנט.) כותב על עננים וגשם ושלג.
בפגישה הראשונה שלי עם ח”כ לשעבר, דר’ רומן ברונפמן, בספטמבר 2005, ערב ההתנתקות, הוא שאל בתום לב, האם אפשר להוריד חומרים לא מחמיאים ממנוע החיפוש, גוגל. אמרתי שהחיפושים שלי הניבו חומרים לא רעים יחסית. אבל לא רציתי להיכנס לצד הטכני של PageRank. עניתי שטכנית זה אפשרי, אבל זה יכול להיות בעייתי כשתופסים אותך עושה מניפולציות, בין אם זה גוגל או הציבור. הקמפיין שהצעתי התבסס על השתתפות, דו-שיח, שקיפות וכנות. זו הסיבה שפיטרתי את איש יחסי הציבור.
קדימה לדור הטוקבק
אדלריזם, הפך שם נרדף למקיאווליזם (אשר עידן היה מכנה זאת מקיאווליזם 2.0). ערן ארדן, מנכ”ל חברת הפרסום גריי אינטראקטיב, שניהל את קמפיין האינטרנט של מפלגת קדימה בתקופת הבחירות הוציא לאור את “קדימה תקליק”, ספר המתאר את קמפיין הבחירות האינטרנטי של קדימה. ארדן, הוא בן טיפוחיו של ראובן אדלר, תחום עיסוקו הוא הנדסת תודעה (יחסי ציבור, פירסום וספין). אתר האינטרנט קדימה לא היה מיועד לאנשים אינטליגנטים אלא לדור הטוקבק. ניתן ללמוד על המטרות הקמפיין באמצעות המשימות שהוגדרו על-ידי ערן ארדן (עמוד 19):
ערן ארדן מנסה לשכנע אותנו שהקמפיין שלו הצליח. אבל סקר מכון נטוויז’ן לחקר האינטרנט במהלך חודש הבחירות לאתרי המפלגות באינטרנט חושף:
“יצוין כי על פי סקר מכון נטוויז’ן לחקר האינטרנט שנערך לפני כ6 חדשים, מחוברים כ-60% מתושבי ישראל לאינטרנט מביתם. 5 עד 6 אחוזים שגלשו לאתרי בחירות הווה אומר מעט למעלה מ300 אלף גולשות וגולשים. (כלומר- מעט למעלה מ-13 אחוזים מכלל הגולשים/ות בישראל). בשני סבבי הסקר הנוכחי, נשאלו הגולשים שהשיבו בחיוב, באיזו תדירות הם גולשים לאתרי המפלגות.”
סטטיסטיקה זו נמוכה מהרייטינג של תעמולת הבחירות בטלוויזיה. בעיקר לאור העובדה, חשיפה של אתרי האינטרנט המפלגות התפרסו על-פני כשלושים מפלגות המתמודדות לכנסת.
על-אף הגישה הרווחת, גולשי האינטרנט הם אינטליגנטים. הבסיס הטקסטואלי של האינטרנט דורש השקעה קוגניטיבית גדולה יותר מהתקשורת האלקטרונית הקונבנציונאלית (רדיו וטלוויזיה). המדיום האינטרנטי מנצל יכולות וכישורים אחרים לחלוטין מאשר האזנה לרדיו או צפייה פסיבית בטלוויזיה. נכון, התגובות (הטוקבקים) לידיעות באתרי התוכן השונים מזכירים אספסוף זועם המסתער על הבסטיליה, אך הפלטפורמה הטכנולוגית קובעת את ההוויה. לא ניתן לטעון טענה מנומקת ונבונה באמצעות מאה תווים ואם באתר שלך יש קטעי וידאו מצחיקים, מסביבו יקרקרו חובבי הז’אנר.
גולשים חיפשו את מפלגות באופן אקטיבי במנועי חיפוש, לחצו על קישורים או הקליקו על מודעות פרסום וקיבלו ברוב המקרים תוכן לא רלוונטי. אתרי המפלגות היו שיטחיים כמו תעמולת בחירות. בהתנשאות לא משווקים באינטרנט. אילו הציבור לא היה אדיש כל-כך הוא היה מתייחס לזה בטוקבקים, בפורומים ובבלוגים.
בתקופה הקצרה בין הפרישה של ח”כ ברונפמן להצטרפותי לצוות של חדש, הספקתי להיפגש עם יולי תמיר במפלגת העבודה. שאלתי את מנהל קמפיין האינטרנט מדוע אין ביוגרפיות של המועמדים השונים לכנסת והוא טען כי אנשים לא מעוניינים לדעת פרטים אלו. המפלגות ניסו לדבר לדור המיי-ספייס והתעלמו לחלוטין מהמידע שבאמת חיפשנו: אידאולוגיה, מצע, נציגים ומפלגה.
גם אצלנו עלו רעיונות פסולים מהזן האדלריסטי. כמו קניית נדל”ן קיברנטי (סייברספייס) שמות מתחם (domain) כתובות אתרים ואכסון אתרים פוליטיים סאטיריים. אני התנגדתי חשבתי שזה בזבוז זמן, ועלול להיות חרב פיפיות שיפגע בקמפיין שלנו. היה מי שהציע פרס למי שיפרוץ לאתר שלנו. גם לא התלהבתי מהרעיון לפתוח לברונפמן עמוד בשוקס. אבל היה לי חשוב לעדכן עליו ערך בויקיפדיה.
הספר של ארדן איננו רלוונטי בעיקר כי הפרדיגמה השלטת בשיווק באינטרנט איננה שיווק בוטה. אסור לזלזל בצרכן. כמובן שאסור להתייחס אליו בהתנשאות צריך ליצור עמו דיאלוג. כל אלה לא היו קיימים בקמפיין של קדימה. הקלוטריין מניפסטו הגדיר מחדש כיצד משווקים באינטרנט, באמצעות. הוא זכה לפופולאריות כאשר הבועה התפוצצה. גרסאות שלה עדיין מניעות את הדרך בה משווקים באינטרנט. אידיאולוגית שיווק זו הולידה את רעיונות הווב 2.0. בספרו של ערן ארדן יש מספר תובנות חשובות. אך לא הייתי בונה עליהם קמפיין פוליטי לקהל אינטליגנטי.
ערן ארדן כותב על התקופה בה אושפז שרון, שבועות לפני עליית קמפיין האינטרנט, (עמוד 51) כי “התקשורת המשוכללת, הטבע האנושי והאופי הישראלי יוצרים מצב שבו לא ניתן ‘לכשכש בכלב’. לכל בעל מקצוע בתחום התקשורת ברור ששום הונאה, גניבת דעת או ידיעה שקרית ולא מבוססת לא יכולות להחזיק זמן רב.” הוא מוסיף כי “יש ניסיון לתרמיות מסוג זה הביא יותר תועלת מנזק בטווח הארוך, ובכל אופן תרמיות שכאלו מתאימות אך ורק למצבים שבהם אתה מוכרח לזעזע את המערכת בכל מחיר. באופן אישי אני מסתייג לחלוטין מהרעיון.” ואז הוא חושף את הצביעות שלו עצמו: “אני מאמין שהאמת והפשטות הן הכוחות שמעצבים קמפיין מוצלח. אם הייתי נדרש, הייתי ממליץ ללקוח לשקול אפשרות שכזו רק במקרה שהוא נמצא עם הגב לקיר ואין לו מה להפסיד“. בסופו של דבר הדמוקרטיה הפסידה, כי הספינולוגים הסיטו את הדיון הציבורי לשוליים.
האדלריזם של ערן ארדן הוא באליטיזם, בהתנשאות שלו על ציבור הבוחרים. נכון קדימה ניצחה בבחירות… אבל הפוליטיקה רוקנה מתוכן, כאשר אנשים רוצים לפדות את הבטחת הבחירות הם רואים שאין לה כיסוי. האדישות והתסכול מהפוליטיקה השטחית של קדימה מחזקים גורמים המעוניינים לשתק את הדמוקרטיה. אני לא מקבל את ההתנערות של איגור מורי, עורך של אתר פעילי השטח של מפלגת קדימה שהתפרסם בynet. המצב של קדימה רע לאור תוצאות המלחמה, הגילויים על ההתנהלות של ראשיה (פרשות שחיתות) וסרטה של ענת גורן. איגור מורי וחבריו מנהלים קרב מאסף כדי להציל את כבודה של המפלגה.
במהלך הבחירות שני אתרי קדימה, הרשמי והאתר המעריצים שיתפו פעולה ועשו כל מאמץ להשחיר ולהציג את מועמדי המפלגות האחרות באור שלילי באופן בוטה ולרוב חסר טעם (סרטון העוסק בהפרשותיו של נתניהו). קדימה ניהלה קמפיין ילדותי באינטרנט, שני אתרים, אם להשתמש בדימוי שהם יצרו במהלך הבחירות, עסקו בקקה. המפלגה הצליחה, אך לא באינטרנט. המחיר כבד של השטחה של הפוליטיקה והפיכתה לרדודה. לעומתם, הפעילות של חנן כהן, שוקי גלילי והפעילים, המפעילים כיום אתר עבודה שחורה, היתה רצינית יותר ושכנעה רבים להצביע למפלגת העבודה.
גם אני מעדתי במהלך הבחירות וזרקתי סחי על מפלגת העבודה, אבל מהר מאוד שוקי גלילי ניער אותי.
גילוי נאות: ניהלתי את קמפיין הבחירות באינטרנט של חבר הכנסת דר’ רומן ברונפמן ואחרי שפרש הצטרפתי לצוות של דר’ דב חנין, רשימת חדש.
ישבתי תחת עץ ושתיתי שוט ודקה כוסית ערק. אנלי ניוויץ כותבת על בוסים המציצים לעובדים שלהם. ניסיתי לשלוח SM אבל היא לא נתנה לי. שכבתי על הגב וראיתי כוכבים. ציפור חירבנה עלי. שיט צעקתי, זין קיללתי. אילו הייתי עומד על הזכות שלי כמו פטמה בבל עין, לא הייתי גומר כמו שאני עכשיו עם הזנב בין הרגליים.
פורנו למנועי חיפוש
עיתון הארץ הגדיש את סאה בדיון על הטוקבקים.
לכל יפי הנפש המצקצקים בשיניהם על אופי הטוקבקים, המשך בטוקבק.
חברים,
חלק מכם קרא את הבלוג הפופולרי שלי חיים כפולים, בלוג על החיים שלי בסקנד לייף. רבים מכם מנויים עליו באמצעות קורא הרסס. חנן כהן, האיש בהקפאה עמוקה, טרם הכניס אותו לוובסטר, דבר די מבאס. טכנורטי מדווח על מעל 100 פוסטים המפנים לבלוג שלי, מה שהופך אותו לנכס כלכלי. מי יכול לעזור לעשות ממנו בוחטה כסף?
אדר שלו כתבה על סקנד לייף בנענע.
מה זה Second Life?
Second Life שייך לז’אנר משחקי תפקידים מרובי המשתתפים (MMORGP), בדומה ללהיטים ממכרים קשות אחרים כמו World Of Warcraft. המשמעות: מספר גדול של שחקנים נמצאים בזירת ענק אחת, בה הם מתנהלים תוך כדי צ’יטוט ורקימת קשרים זה עם זה. אין צורך בציוד מיוחד, רק במקלדת, עכבר ומחשב עתיר זיכרון. אלא שב-Second Life, בניגוד ל-World Of Warcraft, אין אף מפלצת מרושעת להרוג.
סיפרתי לאדר אתמול שלא אתקין את התוכנה על הwintel שלי. אני משתדל לא להתקין תוכנות המשחקות לי עם הרג’יסטרי . אילו רציתי חברים, שתוחבים את האצבע ארוכה שלהם באף שלי כדי להתחבר למעט חומר האפור שלי במח במטרה לתקשר איתי, הייתי מוצא אותם. אינטימיות כזו, היא לא הצד החזק שלי.
יש קליינט (תוכנת לקוח) ללינוקס. מצאתי גרסא לייבסידי מהונדסת במהופך (reverse engineering) המתאימה לכרטיסי מסך nvidia. משהו יכול להציע פתרון?
לינוקסאים זה הדרך שלכם לגרום לאנשים להשתמש במערכת ההפעלה… צרו לי לייבסידי של סקנד-לייף שיתמוך בכל כרטיס מסך אפשרי. אולי נציע את זה כריאליטי-שואו לערוץ 10 במקום התוכנית שהפכה דובים אנושיים לנערות אנרוקטיות.
מממ… חיים חדשים בסקנד לייף. לצאת מהבית, להפגין נגד גדר ההפרדה, לטייל בדאחיה בלבנון, לעשות שלום עם הפלסטינים… בעצם אני לא רוצה חיים כאלה… טוב, אני אשאר בבית לבד בחושך…
אלוהי החיים הכפולים מדברים
כבר שבועיים רצים ברשת סרטונים מצחיקים בכיכובו של מנשה נוי המוכשר המשחק את פאפאדיזי, רועה הצאן רועה צאן מקדוני ומחפש אחר אישה אמריקנית. אורי ששון הוא תסריטאי במאי, העוסק בפיתוח תוכן לטלוויזיה ולאינטרנט. אשר החליט לקפוץ על הז’אנר הלעוס של דואר אלקטרוני מייל אקטיבי כדי לשווק לנו דברים שאין לנו צורך בהם. באו נהיה כנים ובוטים. אם דואר אקטיבי זה דואר אלקטרוני ויראלי אז אורי ששון הוא עוד אמיר גנס, רק עם פרווה חביבה. אבל דואר אלקטרוני אקטיבי מסריח כמו דואר זבל וכל מילה מיותרת. הטוקבק שהופיע אצל הקואילים ומבשר על הבאות:
אהה!!
זונות! הם פשוט זונות.
וזה גם רעיון כ“כ מטופש… להפיק דבר כזה, לשלם למנשה שהוא בטח לא זול, לעשות את זה אשכרה מצחיק וטוב. לגרום לנו לרצות עוד, רק בשביל לאסוף כתובות מייל לספאם ?! שגם ככה הולכות לי לתוך ה spam folder בג‘ימייל ?
וכל זה רק למי ששולח לו מייל ?? אני לא מבין את זה.
אז לא לשלוח לו מייל, אבל עדיין להנות מהקטעים ולהתבאס שכל דבר טוב במדינה הזו הוא איזה קומבינה כזו או אחרת… שיווק ויראלי בתחת שלי.
another one….
אתם יודעים מה העובדים של מיקרוסופט עושים בפנאי?
אילנה תמיר שאלה את אורי אמיגה (הזגוגית חושבת שהוא הבן דוד של שוש אטארי שנשואה למושיקו סגה והנין טנדו… ומקורבים גם לדודי אפל) על הפנאי במיקרוסופט.
אפשר למצוא שם גם פלייסטישן או רק Xbox?
אנשים אוהבים מאד משחקי רטרו, אז יש הרבה קופסאות עצומות כאלו עם משחקי ארקייד. יש גם הרבה מאד קונסולות Xbox פזורות בחדרי ישיבות בכל הקמפוס. בערבים, במקום לעשות ישיבות, החברה יושבים עם פיצה ובירה ומשחקים Xbox אחד נגד השני. למשל, בחטיבה שלנו יש איזה 3,000 אנשים ומתוכם הקבוצה שלי היתה אלופת Halo פעמים מתוך שלוש. יש לנו גביע גדול שעומד במסדרון.
העלילה: פושטק-רשת בן 21 יורד על המשתמשים האגוצנטריים, על מייסד האתר ועל הוליווד שלא ידעה אינטרנט מעודה
דייויד לר, פושטק רשת בן 21, הפיק סרט קומי בן 11 דקות (מעט במונחים של קולנוע, המון במונחים של אינטרנט) על תרבות myspace שנושא את השם המקורי “מיי ספייס: הסרט”. ה”אמריקן פאי” של האינטרנט נצפה 5.7 מיליון פעמים רק באתר הסירטונים הויראליים Youtube, ובאתר הרישמי של הסרט עוד כמה מיליונים.
אל דאגה, רוברט אלטמן לא עומד להיות מובטל בגלל דייויד לר פרודקשנס: “מיי ספייס: הסרט” הוא סך הכל סרט נעורים בסגנון קולג’ים אמריקנים, תוך טיפ-טיפה ביקורת על עידן “מיי ספייס שולתת!!1″ והעיסוק העצמי האובססיבי שמתלווה אליו.
הסרט מחולק למעין 5 פרקים. על הסצנה הראשונה נער טיפשעשרה מצלם את עצמו בחדר האמבטיה בלי חולצה מכל זווית אפשרית, ופוצח בצרחות ברגע שאימא נכנסת. על המסך עולה כתובית “מיי ספייס: הסרט”. בסצינה השנייה הוא מצליח להשיג דייט דרך מיי-ספייס עם בחורינה בשם יטי (”יטי זה לא שם של כוסית אירופאית?”), שמתגלה כחייזרית טרנסקסואלית.
בפרק השלישי יש גם בדיחה על הודעות שרשרת: הטינאייג’ר מקבל הודעה שאם לא יעביר למה-זה הרבה אנשים הוא יותקף ע”י צייד שיכור עם תשוקה לבוטנים. כמובן שבאישון ליל הצייד באמת תוקף. אח”כ, בפרק רביעי, מתווכח נמרצות עם זוגתו, שממש כועסת שהיא לא הראשונה ברשימת החברים שלו ומתחננת שהוא ייתן לה את הסיסמא שלו. הסרט מסתיים בפרק החמישי, בפארודיה על טום אנדרסון, מייסד מייספייס, שמופיע במסיבת סטודנטים בקולג’ טיפוסי ומשתכר. בזמן שאנדרסון מקיא את נשמתו באסלה, הסטודנטים הפוחזים פורצים לבית השימוש ומצלמים אותו (במקום את עצמם, לשם שינוי) בזווית הזהה לזו המופיע בפרופיל המשתמש שלו באתר.
“בבקשה אל תתבעו אותי. אני לא אוהב שתובעים אותי”, מתחנן דייויד לר בתחילת הסרט. למה שיתבעו? הפארודיה שלו עושה למיי-ספייס יחסי ציבור לא רעים בכלל. לדיוויד לר אין באמת אמירה או ביקורת נוקבת על האינדיבידואליזם האנוכי של משתמשי מיי-ספייס. בשיחה עם כתבת הוושינגטון פוסט טען כי אינו רואה עצמו כחלק מדור המיי-ספייס – הוא קולנוען ויוצר שזיהה טרנד וניסה לרכוב עליו. “חשבתי שאם אעשה סרט על מיי-ספייס, יש לי 60 מיליון צופים פוטנציאליים”. מה ששווה מיליונים לרופרט מרדוק (שקנה את מיי-ספייס ב-580 מיליון דולר) בטח שווה משהו גם ליוצר אלמוני למחצה כמו לר.
בכל זאת אפשר להוציא ממנו חצי תובנה: “פגשתי כל מיני מפיקים ומנהלים וכאלו, והם מבוהלים מכיוון שהנוער הולך פחות לסרטים וצופה פחות בטלוויזיה”, אומר לר. “אני רק בן 21 וכבשתי שוק שהם פשוט לא נמצאים בו”. לרגע נדמה שלר החובבן, שמפיק יצירות מוצלחות בעלות כמעט אפסית, יכול להתחרות בענקי התוכן הגדולים. אולי הם אפילו יחטפו אותו, יעסיקו אותו ויזרקו אותו לביבים, אם ימצאו ילד פלא חדש שניתן להעסיק בשבריר העלות של במאי מנוסה.
קיבלתי שיחת טלפון, מהצד השני קול מוכר ששאל אותי האם אני אסלח לו. שאלתי מי זה. אדר הזגוגית ענתה בקול מבויש. היא התוודתה כתיבת מאמר נגד חד”ש בוואלה. אמרתי לה שאני לא כועס. אנחנו די רגילים לזה. אמרתי לה שלרדת על חד”ש זה כמו להרביץ לילד המשקפופר בשכונה, זה שיש לו מעט חברים. גם קלינגר מאכזב בהצטרפות שלו למקובלים…. לא מרביצים לילד עם משקפיים…
אתם עומדים להתאכזב ממפלגת העבודה כאשר היא תשב בקואליציה… עמיר פרץ יאלץ. ליישיר לימין של אהוד אולמרט יחד עם יוסי ביילין. ימשיכו לפגוע בחלשים
איפה אחוות החנונים שלכם?
במטה הבחירות של חד”ש משהו ניסה לבטא את הדוא”ל שלי כcybe-red כאשר רשמתי את שם המתחם (דומיין) חשבתי על פעולת התחשמלות באמצעות האינטרנט…
אני מודאג מאוד ומוטרד מאוד. אולי רומן ברונפמן טעה כאשר החליט לפרוש מהמרוץ לכנסת. הוא היה מושך אליו את קהל הבוחרים הרוסי. ברונפמן היה פופולרי בקרב עולים מבוגרים, כי דאג לזכויות הסוציאליות שלהם. עכשיו, אביגדור ליברמן עומד להפתיע בבחירות. בדומה למפלגת העבודה שיש לה את הנבחרת הטובה ביותר, גם לאביגדור ליברמן יש רשימת מועמדים מרשימה, כוכבי טלוויזיה ונבחרי ציבור נציגי עולים חדשים. המפלגות התעלמו לחלוטין מהצרכים של העולים.
אין ייצוג לעולים במפלגות השמאל. במפלגת העבודה יש עסקן פוליטי אלמוני. המפלגות ישלמו על כך בקלפי.
אני לא רוצה להלך אימים, אבל אנו עלולים לראות את ליברמן בממשלה הבאה… גם מפלגת העבודה וגם מרצ הצהירו שהן מצטרפות… סקרים מנבאים כי 40 אחוז לא יצביעו, קולם יאבד והימין המאורגן יזכה ליותר מנדטים בכנסת.
עודדו את חבריכם להצביע, כדי שליברמן לא יהיה בממשלה הבאה.
חולצת המאבק
קבצים ואגדות מהזן הליכטשי הגיע מוקדם מהצפוי. ממש כאילו הדוור הגיע בשמונה בבוקר.
הנוסע בזמן, תוכל לקנות לי אוריגמי בדיוטי-פרי?
אוף הבאת לי קיפול נייר…. זה לא שווה
בכירי מפלגת העבודה חתמו על “חוזה” עם הציבור הישראלי, ובו הבטיחו לקיים את הבטחותיהם.
פרץ גם האשים את קדימה בהעתקת תוכניות הפעולה של העבודה. לדבריו, “בעיניי מוזר מאוד המתרחש. אנחנו מציגים התחייבויות, ויום אחרי זה מכונת ההעתקה של קדימה עובדת שעות נוספות. (ynet)
אני לא רוצה להיות קטנוני אבל מפלגת העבודה גנבה את הרעיון ממני
הערב ישבנו 5 בלוגרים, ידועני בלוגוספירה. אני לא אגלה עם מי ישבתי… החלטתי להיות דובון לא לא… ולתת לכן לנחש ולגלות לבד מי הסלבריטאים הוירטואלים. רמז: בלוגרול ורשת חברתית.
אמרתי לכן שאני לא ממש רציתי להיות בלוגר? הסיבה שאני כותב בלוג הוא בגלל האתוס ההאקרי. ההאקרים הם אלו שהפריחו את השממה הדיגיטלית. ההאקרים ממשיכים להתנחל בספר האלקטרוני ולהרחיב בה את הדמוקרטיה עד הקצה.
שלי יחימוביץ’ לא מקשיבה! היא יותר ויותר הופכת מהעיתונאית-דעתנית לפוליטיקאית-דוגמטית. במילים אחרות היא הגרסא הוירטואלית של לימור ליבנת. יאללה שימי את משקפי החנון ותתחילי להקשיב לקוראים שלך. אם כבר יש לך בלוג, תדאגי ליצור דו-שיח, הבלוג שלך לא מוצלח (וזה אנדרסטייטמנט). מוזר לי כי את חזקה במיסרונים… אם תשתפרי אולי תזכי לכינוי טרקבק שלי (מן שנינות לא מוצלחת)
אני מסמן את תמר גוז’נסקי לכוכב עולה בבלוגוספירה. אולי היא תשתכנע כי הרשת היא דיאלקטית ושואפת לשלמות. מידע שואף להיות חופשי מכאן נובע שיש רצון קולקטיבי להגיע לאמת.
נ.ב. מעניין מה יגידו על בלוגים בועידה ה25? כל הצירים יביאו לפטופים אבל רובם ישבו בבית ויקשקשו בIRC אוף זה מאוחר. נרחיב ביום אחר
מחפש שותפים לפודקאסט פוליטי נשכני.
כל הפוליטיקאים חלאות! עכשיו כל אחד מהם חייב להפריך טענה זו. ח”כ דר’ רומן ברונפמן הוכיח לי כי הוא יודע להקשיב, יעיל, חרוץ ופתוח לרעיונות… עכשיו חובת ההוכחה חלה על שאר הפוליטיקאים. החתימו את הפוליטיקאי שלכם על חוזה עבודה, הרי הוא עומד לקבל קביעות ל4 השנים הקרובות. יש לנו יותר מ40 יום לדרוש מהפוליטיקאים את הבלתי אפשרי שיקשיבו לנו! המטרה ראיון עבודה לפוליטיקאים בו אנחנו קובעים את תנאי העסקה.
את הראיונות העבודה נפרסם בבלוג ובפודקאסט.
איך עושים את זה? יש לכם רעיונות? פה מתקיים דיון
תמיד פחדתי מח”כ שאול יהלום, היה בו משהו שהרתיע אותי. החרצופים הציגו את יהלום עוגב על הטרשים של אדמת ארץ הקודש אז הרגשתי כפלסטיני הצופה בדחפור D9 המחריב שכונה. הגעתי לבלוג של שאול יהלום דרך שיחת טלפון עם עידוק אחרי שהדלפתי לו שאני מייעץ לח”כ ברונפמן. הזדרזתי לעשות ריגול תעשייתי, עם לא מעט דעות קדומות. למדתי המון מהתגובות… באמצעות הבלוג התחלתי לחבב את שאול יהלום ולא לפחד ממנו. לצערי, ח”כ יהלום לא מנצל את הבלוג שלו מספיק… לעיתים הוא עושה בה תעמולה זולה. אבל אין ספק שאול יהלום מגניב.
דבר דומה קרה לי עם שוקי גלילי. כאשר קראתי את הכתבות שלו בלמהנט, לעיתים קרובות הרגשתי שהוא מפספס משהו. אני מצפה מכותב לספר לי משהו חדש לאתגר אותי… גלילי לעיתים קרובות אכזב אותי. מלקולם גלדוול טוען כי המבט הראשון הוא השבריר שנייה בו אנו מקבלים החלטות .כל פעם שקראתי את שוקי גלילי היו לי ציפיות נמוכות וזיהיתי את אותן הכשלים. המוזר הוא שסלחתי לכל העיתונאים האחרים שפספסו. קראתי מספר דברים של שוקי בפוליטינט שהפנה אותי לבלוג של גלילי אז הפסקתי לשפוט אותו והיחס כלפיו השתנה. קראתי את דבריו בקונטקסט אחר והתחברתי אליהן. עכשיו גלילי במועדפים הדינמיים שלי. אני מחכה לפוסטים הבאים בבלוג שלו.
כבר יותר משנה שאני מאזין פחות ופחות לרדיו. אני מוריד תכנים קוליים, פודקאסטים. קיבלתי מפודקאסטים הרבה יותר מקריאת טקסטים בשנה האחרונה. באמצעות פודקאסטים הרחבתי את אופקי בצורה שונה לחלוטין. הקשבתי להרצאות ותוכניות רדיו. קריאה דורשת מאיתנו השקעת אנרגיה, לכן נעדיף לקרוא דברים שמעניינים אותנו או שנמצאים במעגל אסוציאטיבי קרוב אלנו. חומרי הקריאה יהיו מתוך מעגל מוכר של תכנים. הקשבה מנצלת תהליך קוגניטיבי שונה לחלוטין. הקשבה הוא תהליך טבעי ואורגני, לעומת קריאה, תהליך מלאכותי הדורשת לשלב מספר תהליכים קוגניטיביים בו זמנית. אם חומר הקריאה לא יהיה מרתק ולעניין, נאבד את הריכוז ונמשיך הלאה.
כאולמרט (ממלא מקום. איפה הקונספירציות? שוב פרס אשם?) סינמסקופ, לקחתי על עצמי את המשימה לדווח על המתרחש בסינמבלוגוספירה. כבר שבועות שתושבי הבלוגוספירה, הסובלים מבעיה דמוגרפית, עוסקים בסרט נחשים במטוס. כבר יש שיר ממש להיט… או שלא.
כדי להגיע לקונצנזוס הם חזרו…. “דבר אחר” עיתון הסאטירה של מפא”י. DVD בן-גוריון רצה לקבץ את בדיחות אשכול שאסף יחד עם פולה. באותה התקופה בדיחות דוד לוי (עדיין אלמוני) היו די חתרניות, רק השמאל הסהרורי הפיץ אותן בפתקים. בן-גוריון פנה לעורכת דבר, והציע לה עיתון חדש, “דבר אחר” כך נולד עיתון… מאוחר יותר נמכר לבעל-הון, האח של ג’ודי ניר-מוזס-שלום, במטרה לצחוק על אחותו ובעלה.
איזה כיף עכשיו נוכל לאפסן את ערוץ 2 בבוידעם. לא רוצה לראות יותר ארץ נהדרת כי דב נבון לא תומך פיירפוקס.
Davar Acher 2.0 יכיל AJAX לא חומר הניקוי אלא מערכת השתתפותית ויקיניוז שכזה או שלא
Powered by FireStats
יולי 31st, 2006 at 10:15 שאלה לעורך
שמי אורי ששון - במאי תסריטאי
בעוד מספר ימים נשיק באתר you tube
סדרת אינטרט בשיתוף עם השחקן מנשה נוי.
לסדרה מצורף מייל אקטיבי השולח תוכן שיווקי
לכל גולש ששולח מייל לסדרה.אשמח לדעת, אם ידוע לך על חברות
שיהיו מעוניינות להשקיע במוצר.
תודה מראש
אורי