oneab cybered

בחדר האוכל של הטלוויזיה החינוכית הישראלית יש תמונות של צוותי ההפקה משנות השמונים. באחד התמונות יש קבוצה של עובדים וצ’יצולינה חושפת שד. רק אני לא זוכר באיזו תוכנית חושפנית זה קרה.

אני מאוכזב מקהילת הקוד הפתוח בישראל.

אסיה ביקשה ממני להפסיק לדבר על קוד פתוח, היא חושבת שזה משעמם. אסיה צודקת! קוד פתוח הוא נושא משעמם. גם השיחות על יתרונות של גנו-לינוקס, מערכת ההפעלה החופשית, במובן של חירות לא במובן של מחיר, מייגעות.

לפני כשנה לינוקסאי בכיר, אשר כתב ספר חשוב בנושא, הרצה בפני קהל של סלון מזל. אותו לינוקסאי חביב, סרב להציג עצמו. הקהל כיבד את פרטיותו של המרצה האלמוני, סלון מזל שוכנת בסמטה אלמונית 3 וקנאות לפרטיות הולמת אותה. המרצה הנכבד פתח באפולגטיקה שלא הייתה מביישת סכולסטיקן או תיאולוג בימי הביניים. הוא התנצל מספר פעמים וטען שאין לו דבר נגד מיקרוסופט, המפתיע הוא, שאף אחד לא חשב אחרת ולא חלקו עליו כלל. לרגע זה נראה כי הקהל הנבער והמאותגר תכנותית, הוא קהל שבוי. החירותניק, free as in free speech, not as in free beer החל בסקירה ארוכה על היתרונות של מערכת ההפעלה לינוקס מול חלונות של מיקרוסופט. כמובן שלאורך כל ההרצאה (מצגת) הוא השתדל לדבר עברית אך מדי פעם סינן מילים בלינוקסאית ספרותית, כי קוד היא שירה. להרצאה הצוננת הגיעו מעט משתתפים (פחות מעשרה) שלאט לאט התפזרו בגלל הרמה הטכנית הגבוהה.

סיכמתי ביומני כי לינוקסאים הם טרחנים ומשעממים להחריד. מניסיון, כדי להתמיד ולהשתמש בלינוקס, צריך להיות מתאבד שיעי, אני לא חתול ויש גבול לכמה פעמים ניתן להקריב את החיים למען אידיאולוגיה. החלפתי מצלמת רשת ומודם ADSL רק כדי להריץ את מערכת ההפעלה, כי לא מצאתי התקנים ותמיכה מספקים. לינוקס אינה מערכת הפעלה למשתמש הפשוט, אין לה תמיכה בישראל, והספרים בנושא מיועדים למשתמשים המקצועיים.

קראתי את התגבבות באתר המעריצים של הפינגווין, linmagazine, והתעצבתי. לינוקסאים כמו בני טיפשעשרה טיפוסיים, מבצעים השוואות (אורך איבר המין) דנים בביצועים של מערכת ההפעלה האידיאולוגית. אך מוצאים טיעונים אידיאולוגיים מופרכים מדוע אסור להביע מחאה נגד ההסכם העוסק במנהל תקין של משרד החינוך לבין מיקרוסופט. כי אסור לעצבן את הענק מרדמונד. לדעתי אתם סתם לוזרים. ברגע זה אני מוריד את המשקפיים כי אני מתבייש להיות חנון! עכשיו אני בקושי רואה…

מאחורי הציניות והסרקאזם יש פואנטה, מעניין אם משהו יפנים אותה בקהילה. לדעתי עמותת המקור צריכים להתרענן, לדבר עברית פשוטה לאנשים רגילים, לא להתבייש להיות נשכניים ונוקבים. קוד פתוח היא אידיאולוגיה ממש כמו סוציאליזם או קפיטליזם.

AOL (‏America Online), אחת מספקיות האינטרנט הגדולות בארה”ב, רכשה את חברת הבלוגים
.Weblogs Inc, תמורת 25 מיליון דולר. דיין קרלסון, יזם אינטרנט, בנה אפליקציה המחשבת את שווי השוק של בלוג על בסיס חישובים של טריסטן לואיס וסטטיסטיקות אתר טכנורטי, מנוע החיפוש לבלוגים.

How Much Is My Blog Worth?

הבלוג שלי למכירה

המדינה צריכה באגזילה

האקר וונאבי מבאר: יש במדינה קילקולים רק האקרים בכנסת יכולים לעזור
סיסמת בחירות: המדינה זקוקה לשפצור של האקר

מילון מושגים
מתוך הקתדרלה והבזאר

האקר

Hacker. בניגוד לרושם המוטעה לחלוטין שנוצר על-ידי התקשורת הכללית והמקצועית בארץ ובעולם, האקרים, ברובם, אינם עוסקים כלל בפריצה למחשבים, לשום מטרה. האקרים הם אנשים הנהנים מעיסוק בתוכנה ובמחשבים, ונהנים להתנסות, לחקור את המערכות ואת יכולת התכנות שלהם. לינוקס, ותוכנות מצויינות רבות אחרות, נכתבו על-ידי האקרים, בלי שיהיה לתוכנות או למתכנתים כל קשר לפריצות למחשבים. המלה נולדה ב-MIT בשנות השישים במשמעות זו בדיוק (של אהבת תכנות ולא פריצה).אלה הפורצים למחשבים מכונים קראקרים, ולא האקרים. הטעות נולדה כנראה באחד הסיקורים הראשונים של פריצה למחשבים, כאשר פורץ תיאר את עצמו באזני התקשורת כהאקר. בשנים האחרונות, התקשורת בארצות-הברית מודעת יותר להבדל, ומקפידה לקרוא לקראקרים בשמם, בעיקר עקב מאמץ הסברתי של האקרים מפורסמים, בין השאר של אריק ס. ראימונד, מחבר “הקתדרלה והבזאר”. אבל המודעות הזו עדיין לא הגיעה לארץ.הבעייה נעשית חמורה יותר כאשר כתבים מגלים שלמעשה אין הבדל בין קראקרים להאקרים, אבל אינם מבינים היטב את ההבדל: הם מפרסמים לעתים קרובות “הבהרות” המגלות לקוראים כי קראקרים עוסקים בפריצה על-מנת לגרום נזק, בעוד שהאקרים פורצים מבלי לגרום נזק. “הבהרות” שגויות אלה גורמות לאנשים רבים להרגיש כאילו הוכנסו בסוד העניינים, והם מניחים לעתים קרובות שמי שמשתמש במלה “האקר” במשמעות המקורית פשוט לא הבין נכון את האמת הצרופה מהעיתון. לכן, אדגיש שוב: פורצי מחשבים למטרות נזק, ופורצי מחשבים למטרות טובות, אלה גם אלה הם קראקרים. רוב ההאקרים אינם פורצים כלל, והם אנשים טובים התורמים לחברה בדרכים יצירתיות.

שפצור

באנגלית משתמשים לעתים קרובות גם בהטיות של המלה “האקר” לפעלים, שמות-תואר וכו’ כדי לתאר שכלולים זריזים או מתוחכמים במיוחד. אפשר גם להשתמש במלה “שפצר” (משקל בעלי מקצוע) במשמעות זהה להאקר.

מוקדש לשתי חנוניות, מרשתת אחת.

לינוקס פמיניסטי: נקבה רזה משנה מגדר

“Female Slim Gender Changer” יישמע לרבים כמו מאמר מרתק במדור הסקס של ברכה גולשת על אתר פורנו מעניין במיוחד. אך לצערי אני מאכזב.

טאפרוור הפיצו את מוצרי הפלסטיק היוקרתיים באמצעות שיטת שיווק מקורית. מסיבות נשים, בהן הגיע סוכנת מכירות לאירוע חברתי והציגו בו את
הפלא המסחרי. הגירסה הגברית למסיבות אלו הם מסיבות הפצה והתקנה של גנו/לינוקס , כאן קבוצה של גברים מתגודדים על-מנת לשתות בירה, לגהק, לשהק ולהתקין את הפלא החופשי, האנטי-תאגידי, לינוקס. ביל גייטס מתריע על סכנות השימוש במערכת הפעלה החופשית. עתה, הנשים חזרו לנקום בו ולקחת חלק במהפכה של גנו/לינוקס.

“Gender Changer Academy” אינו עוסק בשינוי מגדר או בהוויה טראנס-סקסואלית, אלא מתייחס להתקן המשנה את המגדר של שקעים ותקעים. מה יכול להיות מסוכן ממערכת הפעלה החופשית, גנו/לינוקס? להדריך נשים כיצד להשתמש בו. זה נשמע מופרך כמו לשמוע את אודטה דנין, המדריכה את עקרת הבית וממליצה לה על ממשק שולחן עבודה KDE או GNOME.

“Gender Changer Academy” הקבוצה פועלת ללא מטרות רווח, מעצימה נשים, מדריכה ומכשירה לינוקסאיות רדיקליות ברחבי העולם. הממשק של האתר דומה למערכת הקבצים של לינוקס, ומכיל מדריכים, הסברים והפניות. אודטה היקרה, ארגני לנו מסיבת התקנה, יובל כספין ישמח לעזור .

פורסם בבלוג של YNET בתאריך 26/3/2004

אקלקטק הוא אנימטור בריטי מוכשר שיצר מספר קמפיינים חברתיים ברשת
הצטרף לאיגוד מקצועי

• comfort breakdown
• Why the Long Face?

מאבק בתעודות זהות בבריטניה

• The Swiz of the Cards
• The infamous singing dogs
• משחק משרד הפנים: צרף פנים לזהות
• משחק משרד הפנים: צור לך תעודת זהות בריטית

אז למה לי פוליטיקה עכשיו?

• smirk
• london calling
• this town ain’t big enough for both of us

גרינפיס - ארוויזיון ללוויתנים

ויש עוד ועוד….

iArthurFinkelstein
קמתי הבוקר והרגשתי כמו יועץ הסתרים, ארתור פינקלשטיין. היהודון האמריקני הזה, אחראי לקמפיינים מפלגתיים המבוססים על שנאה ואימה, שכנע אותנו כי פרס יחלק את ירושלים. לאחר שהריץ מתמודדים שמרנים אשר התנגדו נחרצות להומוסקסואליות, כתבי-עת ליברליים פרסמו בפומבי כי פינקלשטיין עצמו חולק את חייו עם בן זוג ולהם ילדים מאומצים.

תפרתי חליפה והחזרתי אותה לארון
מצחיק, פתאום התחלתי להתנשא, חיפשתי תואר מתאים לתפקיד החדש שלי כמו יועץ אסטרטגי ושאר ירקות. אז עידו קינן תיאר אותי כאקטיביסט וכפעיל רשת וזה הולם אותי יותר. ג’ינס וטי-שירט הכי טוב!

Ceci n’est pas une pipe - René Magritte
כל פעם רומן ברונפמן רואה מצלמה הוא הופך רציני וקריר, נדמה כי הוא לעולם לא מחייך. אבל במציאות הוא איש חם וחייכני, עכשיו אני רואה תדמיתנית נכנסת ואומרת לו להשתנות. הופה הוא הפך לטום קרוז או ביב נתניהו… והנה כדור גדול מרצד לו על המסך זה ראש הממשלה בבגד גוף משוחח עם אייל ארד. איחס בא לי להקיא. אני לא רוצה להיות יועץ אסטרטגי…

פיטרתי את איש יחסי הציבור.
כל מי שכותב בבלוג המפלגה הדמוקרטית חייב לכתוב בשם עצמו. בלוג הוא ז’אנר ספרותי כמו יומן. לאחר שרומן קוגן פרסם הודעה לעיתונות, אמרתי לו שבלוגים נכתבים בגוף ראשון.

יש לי הרגשה שהבלוג שלי משעמם. חזרתי לכתוב כדי להפוך את התהליך שאני עובר לשקוף. אני חושב שהחברים שלי הרימו גבה כששמעו שאני מייעץ לברונפמן. זה מה שקורה כשיש לך חברים אנרכיסטים נגד גדרות. פתאום מקשיבים לי, באינדימדיה מעולם לא הקשיבו לי. שם הייתי צריך לדבר בשפה טכנית כדי להשיג מה שרציתי. מה שיפה בבלוגוספירה שניתן להיות אינפנטילי לחלוטין. אוף. עכשיו אני סתם מלהג. בעצם היום אין לי מה לומר. נקרא לזה לילה… אבל יש לי פיסקה נוספת שהתחלתי, טוב נשאיר את זה כאן. ברונפמן הוא אדם מאוד עסוק והמשרד הומה באנשים. בעצם משרדי המפלגה נראים כמו סקוואט שזה אחלה. חבל שאין גרפיטי על הקירות. סלון מזל יותר מעוצב. מי צריך עיצוב עדכני ומושקע שעלה למשלם המיסים עשרות אלפי שקלים. יום אחד כשהקמפיין הזה יצליח נזמין את כל הפעילים לבוא למשרד לשפץ אותו… אולי משהו יעשה שם גינה אורגנית פרמקולטורה… נשבע לכם לא לקחתי דבר.

לבשתי חולצה כתומה ויצאתי החוצה… לא אמרו לי דבר… באסה!

יום ללא סלולרי , דיווח ומסקנות מחזית המאבק: ערב לפני ה”יום ללא סלולרי”, תכננתי כיצד אשרוד ללא המכשיר הארור. יום ארוך לפני, בבוקר סידורים, בצהרים ללמד סטודנטים, בערב לפגוש ידידה. מיפיתי את השטח, חיפשתי מקומות בהם אמצא טלפונים קווים של בזק למקרה שאזדקק. בדקה לחצות כיביתי
את הסלולרי. לא אשתמש בו במשך 24 השעות הקרובות.

התעוררתי אתמול וצלצלתי לטלפון הקווי של ידידה. היא ציינה לשבח את עמידתי על עקרונותיי והתוודתה שבבוקר צלצלה מטלפון קווי לסלולרי ושלחה מיסרון (SMS). בצהריים נסעתי ללא הסלולרי למכללה באוטובוס. התיישבתי ליד נערה שאחזה בטלפון סלולרי. לפני ישבה אישה בגיל העמידה ושוחחה בטלפון הסלולרי. הבחור שישב מולי האזין לנגן MP3 עד שהטלפון הפריע לשלוותו.

הגעתי למכללה, במהלך השיעור נושא הסלולרי עלה לדיון. סטודנט אחד שאל אם היום הארבעה באפריל ונזכר בחרם. סטודנטית נוספת טענה שהיא לא השתמשה בסלולרי שלה למעט שיחה נכנסת. אחרי השיעור ראיתי אותה משוחחת בטלפון הסלולרי.

בדרך הביתה ראיתי באוטובוס שני צעירים, שדיברו בינהם ואז שוחחו דקות ארוכות בסלולרי. הבחור שישב לידי הקליד מסר ושלח. כמו ביום כיפור, השעות האחרונות של הצום הן הקשות ביותר.

לקחים לבאות

במחאה הסלולרית הבאה, צריך ליישם אסטרטגיות חדשות. ראשית, דואר אלקטרוני אינו היעיל ביותר להעברת מסרים. תוכנת הדואר שלי נוטה לסנן דואר אלקטרוני שאינו ממוען ישירות אלי, כי אני מתעב רשימות תפוצה.

אתרי המחאה והחרם נגד החברות הסלולריות לא יצרו רשת חברתית יעילה. הם לא יצרו מקום לדון באסטרטגיות למאבק בסלולרי. אתרים אלה כיוונו לאתרי חדשות אשר דנו בנושא, אך התעלמו לחלוטין מבלוגים ואתרי מחאה מקבילים. התקנת מערכת תכנים דינמית כמו פורום, וויקי, או בלוג הייתה מאפשרת אינטראקטיביות. קישור עמוק לבלוגים, פורומים וכדומה היו יוצרים רשת דינמית, והוספת RSS, הייתה מאפשרת שיתוף תכנים, מרשתת את המחאה, ומרחיבה את המאבק.

הסלולרי הוא אמצעי קשר בלתי נפרד מחיינו, קשה לחיות בלעדיו, לכן, צריך לאפשר מגוון של דרכי פעולה במסגרת המחאה והחרם. לעודד אנשים לצלצל לשירות הלקוחות ולמחות. הפצת המחאה באמצעות מיסרונים למספר חברים.

אני ממליץ לקבוע מסר טקסטואלי קבוע אשר יהוה סימן מוסכם, סמל מסחרי של המחאה. צרוף מספרים שיביע את המחאה ויצורף לכל מסרון. הקלדת “מחאה” בלוח המקשים של הסלולרי הוא צרוף המספרים 4632. כשתשלחו מיסרונים (SMS) הוסיפו את צרוף המספרים. ספרו על רעיון זה לחבריכם, תוך פרק זמן מסוים תהיה מאסה קריטית של מחאה, אולי ברוני הסלולרי יועילו בטובם להוזיל את השירותים שלהם. אתמול בערב הסלולרי שלי היה עדיין מכובה. הצלחתי ונשמתי לרווחה - אני ליד טלפון קווי.

אני מתעב בלוגים אישיים… זה כמו Reality TV

היתרון ברשת שטכנולגיות הן כמו אופנה חולפת…. הן מופיעות ונעלמות. בשנת 1999 כולם דיברו על פורטלים… מתי יחזרו הפורטלים? אז אל תמהרו לזרוק את מכנסי הקורדורוי…

אבא שלי סיפר על דודה שסבלה משיגרון (ראומטיזם), כאבי שרירים ופרקים. לפני מותה היא ציוותה כי ישרפו את גופה, כי לא רצתה להמשיך למות בלחות כמו בחייה.

את הקטלוג של פוקס הנחתי מתחת לעציץ. יעל בר זוהר ויהודה לוי, תסבלו!