סקוואט: בית המשפט היה הבית שלי
30/10/2005 מאת גיא ווסט“בחר בחיים, בחר עבודה, בחר קריירה, בחר במשפחה. בחר מקלט טלוויזיה מזורגג. בחר מכונת כביסה, מכונית, קומפקט דיסק, פותחן חשמלי… בחר חנות עשה זאת בעצמך ומי אתה לכל הרוחות ביום ראשון בבוקר. בחר לשבת על הספה צופה בשעשועון מדכא, בולע מזון מהיר. בחר להירקב בסופו של דבר, גוסס בבית העלוב האחרון שלך, לא יותר ממבוכה לילדים האנוכיים והמתוסבכים שהשרצת במטרה להחליף את עצמך. בחר בעתיד שלך. בחר בחיים… אך למה שאעשה דבר כזה ?”
מתוך טריינספוטינג מאת אירווינג וולש
מצב הדיור בתל אביב רחוק מלהשביע רצון. מחיריהם הגבוהים של דירות, המיתון ומצב המבנים הרעוע מונעים מרבים לשכור או לקנות דירה. אין דיור סוציאלי לצעירים, סטודנטים, מחוסרי דיור וזוגות צעירים. כאשר מתבוננים דרך זכוכית מגדלת על העיר תל אביב-יפו, ניתן להבחין באלפי דירות פנויות. שולטת בהם כנופיה של מתווכי דירות, הגובים שכר דירה גבוה על אף שערכן של הדירות להשכרה היה יורד פלאים בתקופת מיתון זאת. הם מווסתים את היצע הדירות כך, שדירות רבות עומדות בשיממונן. תהליך דומה קרה באירופה, שבה העיריות ומתווכי הדירות גרמו לעלייה מלאכותית של מחירי הדירות. מחוסרי דיור רבים התאחדו והשתלטו על דירות. קוראים להם סקוואטרים.
במשך כארבעה חודשים ב- 1997, מהראשון בספטמבר עד סוף חודש דצמבר, קבוצה של שבעה אנשים התנחלה במבנה ישן ששימש כבית משפט לדיני עבודה, ברחוב יהודה הלוי שבשכונת נווה צדק בתל-אביב. לכל אחד מהסקוואטרים (ראה הגדרה במילון החדש) היו סיבות ואידיאולוגיות המיוחדות לו לחיות חיים אלטרנטיביים בבניין נטוש בכרך הגדול. מגוון הדעות והרעיונות הם שאיפשרו להמשיך את החיים בצוותא בתקופה קשה יחסית. במקום לא היו מים נקיים, חשמל וחלונות. המבנה היה מוזנח ובמקומות רבים היה על סף התפוררות. הכובען המטורף מספר כי הם הגיעו למסקנה כי קיימת השתעבדות במציאת עבודה במשרה מלאה כדי לכלכל שכר דירה ומקום מגורים בתנאים לא הכי טובים. הם היו מודעים לתופעה של סקוואטינג בחו"ל, אבל לא היה להם ניסיון מעשי. בדיעבד טוען הכובען המטורף שיכלו למצוא מקום טוב יותר. אך לבסוף מצאו בית משפט נטוש, שהיו בו שלוש קומות ושני אגפים. המקום היה פרוץ לחלוטין, היה קשה להגן על בניין עם 28 חלונות, ולכן קבעו הסקוואטרים את מקום מושבם בקומה השנייה, באגף המזרחי. הם התבצרו מאחורי דלת ברזל שהתקינו וניקו את הבית החדש שלהם. הם היו נכנסים לבניין דרך החלונות, אך פחדו למשוך תשומת לב.
השכונה היתה מעורבת. יאפים מהמעמד הבינוני הגבוה חיו בקומות העליונות. על פני הקרקע זחלו כלבים, חתולים, הומלסים ונרקומנים מסוממים. הבניין שימש כמקום מסתור לנרקומנים מזדמנים ולנוער מבית המחסה השכן. השכנים הזמינו את המשטרה כאשר רעש חריג נשמע מכיוון הבניין. המשטרה ערכה פשיטות רבות על הבניין ולא מצאו כלום אצל הסקוואטרים, שלא עישנו, ולא אכלו בשר, חלב וביצים. השוטרים לא היו מודעים להבדל בין סקוואטינג לפעולות מתנחלים הפולשים לבתים של ערבים, או לפלישת מחוסרי דיור לדירות של עמידר. לסקוואטרים היו מטרות ורעיונות נוספים, כמו הקמת מרכז עצמאי אלטרנטיבי רב תחומי, מקום לאמנות עממית וליצירה חופשית, עיסוק בנושאים חברתיים, איכות הסביבה וזכויות בעלי חיים. הם שאפו לשלב בפעילות עוברי אורח ואת התושבים המקומיים.
פעם הגיעו הצלופח הלטיני והאוגרת מפעולה ירוקה לבקר, ואולי להקים מחדש את מרכז התעוררות במקום. שני שוטרים קפצו עליהם בחיפוש אחר סמים. הסקוואטרים סבלו מביקורים של נערים שבאו לעשן כל מיני חומרים ושוטרים שבאו לבקר את הנערים. הם ניסו להזמין את השוטרים לפסטה כמה פעמים, אך אלה סרבו בנימוס. את חלקם הם הכירו מהפגנות. פעם השוטרים הכניסו מכות לסקוואטר כי חשבו שהוא מסומם, ובפעם אחרת ניסה אחד מהם להריח צנצנת של תבלינים. היו שוטרים שניסו להיות אבהיים, הטיפו מוסר ונתנו עצות. במחצית השנייה של התקופה תכפו ביקורי המשטרה. נוצר רפלקס מותנה. המולה בקומה הראשונה גררה שליפה של תעודות הזהות בקומה השנייה.
היו הסכמים קולקטיביים – אסור היה להשאיר אדם לבד בסקוואט בשעות החשיכה. הם היו קונים מזון ומצרכים במשותף, תמיד היו כמה שקי שינה נוספים לאורחים. קירות הסקוואט היו מלאים בסיסמאות וציורים שלא היו מביישים אף אמן סוריאליסטי. דאדא שלט, החזית לשחרור המכשפות והפיות, ואי-גיון פשוט.
החולד היתה היסטרית כשבצהריים הגיחו שוטרים וצוות של ערוץ 2 וצילמו את בית המשפט הנטוש ושני סקוואטרים. הם ניסו לאכלס את הבית במחוסרי דיור שפלשו לדירה של עמידר בשכונת התקווה, אך מכיוון שלמחוסרי הדיור היו ילדים קטנים והתנאים היו גרועים היוזמה לא יצאה לפועל. הסקוואט נפרץ כמה פעמים. הפורץ האחרון היה נרקומן, ובגללו הסקוואט ננטש סופית. אדם שהזדהה כבעל הבית טען כי עומדים להרוס את הבניין. יותר משנה אחרי והוא עומד בשיממון, ומחכה לדיירים חדשים…
תום שגב כתב במדורו "כתב זר" בעיתון "הארץ" כי שני צעירים חסרי בית מתגוררים בבית ששימש כמעונם הרשמי של ראשי הממשלה דוד בן גוריון, לוי אשכול וגולדה מאיר.
נרשם במרץ 1999 בפאנזין התעוררות
קריאה נוספת:
- כמה מילים על בתים וסולידריות
- מילי דיוויס, פעילה, פולשת ועריקה מהאזרחות, גרה בבניין פלוש (squat) שעומד עכשיו בסכנת פינוי.
- squat.net
המטבח של הסקוואט – בית המשפט 1997
