תמיד פחדתי מח"כ שאול יהלום, היה בו משהו שהרתיע אותי. החרצופים הציגו את יהלום עוגב על הטרשים של אדמת ארץ הקודש אז הרגשתי כפלסטיני הצופה בדחפור D9 המחריב שכונה. הגעתי לבלוג של שאול יהלום דרך שיחת טלפון עם עידוק אחרי שהדלפתי לו שאני מייעץ לח"כ ברונפמן. הזדרזתי לעשות ריגול תעשייתי, עם לא מעט דעות קדומות. למדתי המון מהתגובות… באמצעות הבלוג התחלתי לחבב את שאול יהלום ולא לפחד ממנו. לצערי, ח"כ יהלום לא מנצל את הבלוג שלו מספיק… לעיתים הוא עושה בה תעמולה זולה. אבל אין ספק שאול יהלום מגניב.
דבר דומה קרה לי עם שוקי גלילי. כאשר קראתי את הכתבות שלו בלמהנט, לעיתים קרובות הרגשתי שהוא מפספס משהו. אני מצפה מכותב לספר לי משהו חדש לאתגר אותי… גלילי לעיתים קרובות אכזב אותי. מלקולם גלדוול טוען כי המבט הראשון הוא השבריר שנייה בו אנו מקבלים החלטות .כל פעם שקראתי את שוקי גלילי היו לי ציפיות נמוכות וזיהיתי את אותן הכשלים. המוזר הוא שסלחתי לכל העיתונאים האחרים שפספסו. קראתי מספר דברים של שוקי בפוליטינט שהפנה אותי לבלוג של גלילי אז הפסקתי לשפוט אותו והיחס כלפיו השתנה. קראתי את דבריו בקונטקסט אחר והתחברתי אליהן. עכשיו גלילי במועדפים הדינמיים שלי. אני מחכה לפוסטים הבאים בבלוג שלו.
כבר יותר משנה שאני מאזין פחות ופחות לרדיו. אני מוריד תכנים קוליים, פודקאסטים. קיבלתי מפודקאסטים הרבה יותר מקריאת טקסטים בשנה האחרונה. באמצעות פודקאסטים הרחבתי את אופקי בצורה שונה לחלוטין. הקשבתי להרצאות ותוכניות רדיו. קריאה דורשת מאיתנו השקעת אנרגיה, לכן נעדיף לקרוא דברים שמעניינים אותנו או שנמצאים במעגל אסוציאטיבי קרוב אלנו. חומרי הקריאה יהיו מתוך מעגל מוכר של תכנים. הקשבה מנצלת תהליך קוגניטיבי שונה לחלוטין. הקשבה הוא תהליך טבעי ואורגני, לעומת קריאה, תהליך מלאכותי הדורשת לשלב מספר תהליכים קוגניטיביים בו זמנית. אם חומר הקריאה לא יהיה מרתק ולעניין, נאבד את הריכוז ונמשיך הלאה.
.